שלושה ימים עברו והיא עדיין לא התקשרה.
הוא היה די משוכנע שברגע שהוא ייסוג קצת היא מייד תחזור אבל זה
לא כל כך עבד.
עכשיו הוא מחכה, לראות שוב בצבעים, נמאס לו כבר מהשחור-לבן,
להרגיש שוב מהלב ומהבטן ולא מאיזה תא אחד במח שמכריח את הלב
להמשיך לפעום, למגע אנושי, לחיבוק חם, לליטוף, להבנה, להקשבה,
לקבלה, ללהיות עצמו ושיאהבו אותו בחזרה.
בינתיים הוא מנסה להמשיך הלאה, אתמול הוא כבר פגש מישהי מקסימה
באיזה בר לא אפל וגלש איתה לתוך הלילה בשיחה מצחיקה ולבבית.
היא אמרה לו שהוא בחור מצויין והוא אמר שהשמלה שלה מדהימה
וביקש להפגש מחר. היא הסכימה ונתנה טלפון.
כשקם היום בבוקר הוא לא חשב עליה, נכנס למקלחת, צחצח שיניים,
נזכר בחיוך של ההיא מאתמול ויצא מהבית מרוצה משהו, בדרך היה
איזה שיר ברדיו שהזכיר לו אותה, הוא נלחם קצת והדחיק קצת
והמחשבה התפוגגה, הפצע נשאר פתוח אבל לפחות לא מחוטט...
ברדיו יש כל הזמן רק פרסומות מטופשות עד שאחת תופסת את תשומת
ליבו, מנגינה של כינור שקט ברגע
מנגן צלילים מאוד מלנכולים, וקריינית עם כל מתוק אומרת:
" כמה זמן כבר עבר,
ואתה עדיין בוכה?
איך עם כל מחשבה שנייה
אתה דמעה מוחה?
רוצה את הפתרון?
רוצה את התשובה?
צלצל עכשיו ל333
ותיפטר מהאהבה."
הוא שם את המכשיר בדיבורית ומחייג:
"תעשיות מגע בע"מ שלום"
"שלום אני מתקשר בקשר לפרסומת, להפטר מהאהבה?"
"כן אדוני, כרטיס אשראי?"
"כן יש, אבל במה מדובר בדיוק?"
"אני לא יכולה להסביר לך, אבל זה רק 50 שקלים ואם אתה לא מרוצה
אתה יכול לקבל החזר מלא תוך שבועיים"
"אוקיי, הנה הפרטים..."
הוא מגיע חזרה הביתה ומתקשר לחברת שליחויות להודיע שהוא בבית
והם יכולים לבוא עם החבילה.
השליח מגיע אחרי 20 דקות עם אריזה קטנה שכתוב עליה רק "תעשיות
מגע בע"מ" הוא נותן לו טיפ וסוגר אחריו את הדלת, מתיישב בסלון
ומביט על הקופסה שמונחת על השולחן. שוב שיר ברדיו שמזכיר לו
אותה והוא לוקח את הקופסה וקורע את העטיפה בחוסר סבלנות, בפנים
יש שפורפרת קטנה וחוברת הוראות "למרוח כמות קטנה באזור החזה
לחכות כחמש דקות ולשטוף עם מים".
הוא לוחץ בקצה השפורפרת נזכר איך שנאה שהיה לוחץ מאמצע המשחת
שיניים ומחייך לעצמו.
אחרי שהוא מורח הוא מרגיש מין קור באזור החזה ואחר כך ממש כפור
כאילו הוא בתוך הפריזר ואז הוא רואה את התמונה שלהם ביחד
שתלויה מעל הטלוויזיה , והוא לא מרגיש כלום!
הוא מסתכל טוב מקרוב, מנסה לחשוב על החיוך שלה, נזכר בקול שלה
אבל כלום... הלב לא זז!
הוא הולך למקלחת לשטוף את החומר מהחזה וחוזר לשבת בסלון עדיין
לא מרגיש כלום.
השפורפרת עדיין מונחת על השולחן, והכיתוב זוהר ממנה
"תעשיות מגע בע"מ
  דבק לבבות".