לא מחייך בכלל הוא, רק בלב,
לא כמו בודהה ולא כמו קונפוציוס.
סתם מביט היישר לעיגול הצבע בעיניים,
מנסה לקלוט איזה מסר נסתר.
לא אדיש הוא בכלל, דווקא מבעבע בתוכו,
ובודד כמו חתול רחוב מבחירה של נטיה טבעית.
ולא רוצה לגדל קמטי הבעה
כי יכול להביע עצמו בכתב ובעל פה
ולא רוצה לחרוט על פניו את כל ההיסטורי של חייו
כי זה לא ניתן ל DELETE אח"כ, אם יתחרט.
ולא מוכן לחכות עד זקנה כדי לבוא אליה
משתוקק עכשיו! שעוד זקוף ולהוט ועורג
ושתלטף לאיזה כלב אחר את הראש והגב
הוא חושב על "דוגי לייק" דווקא... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.