מ. יציק / את, אני וליאונרד כהן |
היכן את?
דווקא כשהקול כל-כך נמוך ונוגע
ומרקיד אותי ליופייך דרך הפחד
מניף זיכרון כענף של עץ זית
משחרר בי את כל היונים לחופשי.
מדוע אינך כאן?
ממש כשסוזאן לוקחת אותי לביתה שעל יד הנהר,
וכשנזכר שכמוה גם את חצי משוגעת
מבין כי לכן בדיוק אני שם מהלך
כעיוור נוגע בגופך המושלם.
וכשניפגש,
במורד קול הנהר הארוך, הרוגע
נעמוד ממלמלים לפני אלוהי השירים
והיונים שהפרחתי ינועו בי שוב
וכל תנועה שלי בך תהיה
הללויה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|