היה במוחי סכר, זמן רב היה קיים הסכר אך אני התרחקתי ממנו. יום
אחד התקרבתי לסכר וראיתי נוזל דולף מתוכו, לא היה זה נוזל מסוג
שהכרתי, נוזל זה לא היה כשאר הנוזלים העכורים שתפקידם לזרום
בנחלים ולהשאיר את הנפשות הצמאות בחיים, אותו הנוזל שראיתי היה
נוזל נוזל בוהק כמו זהב מותך שרק מחכה לצורף טוב שיעשה ממנו
צורה. ניגשתי אל הסכר, טעמתי מהנוזל ובמקום לעמוד ולסתום את
החור לקחתי פטיש והגדלתי אותו. התקלחתי בזרם של הנוזל הקסום
ומרוב אושרי לא שמתי לב שהנוזל החל להציף את כל עולמי. בתחילה
הייתי שוחה בנוזל אך עייפתי מלחתור והתחלתי לטבוע חיפשתי משהו
להאחז בו ומצאתי את ההרים הגבוהים של נשמתי שבמרוצת הימים הפכו
לאיים .באופק ראיתי הר עצום שראשו מגיע השמיימה אך בגלל זה
מסתירים את קצהו העננים . על הר זה לא יכולתי לטפס כי
למרגלותיו מצוקים עצומים, אך עכשיו הנוזל הטוב הציף הכל ואני
יכול לשוט ולעגון למרגלות הר האמת. אני, עצמי ואנוכי יצאנו
להפלגה לעבר האמת, כל אחד מהר אחר ובסירה אחרת. בראשי מתחוללת
סערה של הנוזל הטוב שהוא רע - הוא היחיד שיכול להביא אותי לאמת
אך באותו זמן, הוא מאיים להטביע אותי .
כל הגאיות הפכו לדגים והם קוראים לי לשוב אליהם, הם שוחים אך
הם לא יודעים שהם טבעו, אני צולל אליהם לפעמים אך איני יכול
להשאר שם הרבה זמן פן אטבע בעצמי אז אני עולה מהר ונושם אויר
פסגות דליל .
אויר פסגות, זה מה שנשאר לי לנשום. האויר הכי טהור כי לא הגיע
אליו זוהמת הוודיות,אך משום כך הוא לא קיים בשפע וקשה לנשום רק
אותו. כרגע מתחוללת סופה בנוזל שבמוחי , לא פעם הטביעה הסופה
את סירתי ובקושי חזרתי לאי בלי לטבוע. גם עצמי ואנוכי מתקשים
לחתור עצמי כבר תשוש ומבלה הרבה בשינה על האי שלו ואנוכי נהיה
עצוב מרוב נסיונות כושלים להפליג.
רק אם אהפוך את הנוזל לגשר של זהב אוכל בבוא היום ללכת עליו
ולהגיע להר האמת, אך אם ברצוני לתת צורה לאותו הנוזל  הטוב,
הקסום עלי להקפיאו ולהפכו למוצק אך בהקפיאי אותו אקפיא גם את
כל חברי שוכני הגאיות.
הם קוראים אלי: "חזור אלינו, איתנו טוב לך, בוא וצלול לתמיד,
אנו כל מה שטוב לך, לא תוכל לחיות בלעדינו ". עצמי ואנוכי קפצו
למים ואני מושך אותם החוצה כדי שהם לא יטבעו, כדי שלא אאבד גם
אותם, את רעי הכי טובים.
חושש אני להקפיא את הים, כואב אני על כל חברי שוכני הגאיות.
הקפאתם כמוהה היא כמו להתנתק מכל מה שהופך אותי לבן אנוש בעיני
הכלל, בהקפיאי את הים אקפיא את כל רגשותי וישארו לי רק רגשות
הנפש. אז אוכל להתפנות לעבודה הקשה שבהפיכת הנוזל הקפוא לגשר
מבהיק מזהב שיובילני אל הר האמת זוהי מלאכה קשה ארוכה וקרה
שאותה אולי ולא אשרוד מרוב געגועים לחברי-לרגשותי הקפואים.
כיום אני אש , אך מה עדיף להיות אש שמחממת את הסביבה שאי אפשר
לתפוס את צורתה או להיות גשר של זהב קפוא נטול חום, נטול רגש.
רק שאלה זאת בידיה להטביעני ולא אניח לה לעשות כן.
כל הרוחות שכולם נושבות לכיוון הר האמת אלו מחשבותי, והם אלו
שגורמות גם לסופה שבראשי.
אם ארגיע את כל הרוחות אזי אוכל להפליג בבטחה אל עבר הר האמת
מבלי להקפיא את נשמתי וגם רגשותי ישחו בשמחה בתוך הים שהציף
אותם לפתע .
ובכן, לפני שאעשה מעשה שאני עלול להתחרט עליו אנסה קודם כל
להשתלט על רוחותי ולהפכם לרוח שבמפרסי סירתי המפליגה על ים
הזהב אל עבר הר האמת הלא נודע