ים קפוא
וקרח דק
מכסה אדוות מי קור
ושקט תת-מימי מוחלט
מרחבי קרח
העולם הזה
וכולם, כולם
סביב, סביב
גדודי אדם
בכוח האינרציה
הולכים בעקבות הלב
או בעקבות הצעד הקודם
מנווטים דרכם בקרח הריק
והסוף צפוי וידוע
הבורות מסביב - אנדרטות שותקות
פעורים כהים ואילמים
היה היו שם אנשים
חלקם היו גדולים
חלקם קטנים
לכולם בורות עגולים
ולפעמים עוד נותר בור ממנו
יוצאות ידיים משתוללות
וקריעת הקול לנס ועזרה
לא! הקרח דק ואין ברירה
הלאה, עוד לא הגענו
לאן? לשם! אולי לשם...
הבורות לקחו את כל השאר
אך לעצור פה אי אפשר
אני ממשיך, אני חזק
שמאל ימין, ימין ושמאל
עוד יבוא היום בו אני אפול
ומי יודע, אולי מחר
מחר? אולי יותר מאוחר
הסדק יבוא
הוא מחכה לי
ושאר הסדקים איתו
הים בזרועות פתוחות ממתין
פיסות הקרח שינתקו מתחתי
כבר לא יהיו שם
ברגע שאתפוס שכבר צנח לו
גרגיר החול האחרון
מהשעון
ואז אחבק את הקור
ואנשום מלוא ריאותי מים
ובתנועת בורג אולימפית
אצלול למעמקי הכלום
או אז ורק אז אהיה בטוח
ואפרד מהפחד לשלום |