סיפור פשוט שמטרתו להחיות את הסימנים במקלדת....:)
נכתב כסיפור בהמשכים. תראו את גרסת ה"ניו מדיה" בכדי לקרוא
אותו כמו שכתבתי אותו בלי השינויים שהאתר עשה.

יום אחד יצא לו @! לטייל כהרגלו בשעות הבוקר המוקדמות, ניער @!
את הטל שעל ביתו, ופסע בשביל המוביל את היער הירוק. בעוד הוא
הולך, הבחין @! כי לא הרחק עומדת לה & נחמדת ושרה. @! לא הבין
את שירת & ופנה אליה בפרצוף תוהה. & לא מכירה פרצוף תוהה של @!
מהו, ולכן המשיכה בשירתה כאילו אין דבר. @! המשיך בדרכו, כשהוא
אינו יודע כי & שרה על הסכנה האורבת ביער.

@! המשיך את פסיעתו האיטית משהו, אם בשל עייפות הבוקר, ואם בשל
סגריריותו של אותו בוקר, הקול של & התעמעם במקצת עם התקדמותו,
ו@! חש צינה תוקפת אותו וזה הפחיד אותו במקצת.
@! ראה >i< מוטלת במרחק מה ומשהתקרב ראה כי >i< איננה יכולה
לנוע, שאל @! בשפת ה->i< הקלוקלת שלו את >i< מה ארע, שכן היתה
לא פעם ידידה מאוד קרובה ממשפחה זו, שלימדה אותו כמה מילים,
>i< גימגמה כמה מילים שבעברית מדוברת היו "גשם..." וגיכגכה
קצת, @! ניסה לפנות לידידתו לשעה קצרה זו מה פירוש הדבר, אך
>i< קיפלה כנפיה לאחור והתהפכה על גבה...

@! הניח מחושיו על בטן >i< לא בשל היותו נכרופיל, אלה משום
הרצון לבדוק אם >i< אכן הלכה לעולמה. ל@! לא היה מוח נרחב,
וההלם ממילותיה הארונות האיט עוד יותר את חשיבתו, מה משמעות
"גשם" לגביו?!
@! מתח את שרירי צווארו הדק והביט במרחב, אולי  משם תבוא
התובנה, אך בשל גובהו הלא רב בלשון המעטה, הוא הצליח להבחין רק
ב- שזחל לעברו,
נראה מפוחד וסינן סססרפה לעברו, @! רצה לתקן את שגיאת
הכתיב שלו, אך נראה שתוך כדי התגובה שלו, ירד ל-@! אסימון
בגודל מוחו הקטן והוא הבין כי הוא עומד להכלות כאחי אבות
אבותיו שניצלו בזכות תיבת נוח במבול הגדול (או כך לפחות סיפרו
לו @! ותיקים).
@! החליף כיוון ל!@ והחל במנוסה ככל שיכל...

!@ נס על עקבותיו שאך לפני שלושה emails נתבעו בקרקע הבשרנית
של היער.
!@  טיכס במוחו עצה כיצד לצאת מהבעיה, חשב ומצא שהפתרון לבעיה
נעוץ בבעיה, לצאת, איך !@ יוכל לצאת משם, איך ידע מאיפה השריפה
באה, הוא פשוט ישתמש ב-#.
@! (שכבר נרגע והפסיק ללכת אחורנית בהיסטריה) ידע שלא הרחק משם
גר //, חבר טוב שלו,
חשב @! איך // יוכל לעזור לו....

@! סיפר ל- // ידידו על הסכנה הקריבה, מה שהדליק את תבונתו של
//.
לפני שהספיק @! להסביר להוד // על הרעיון, פצח // בנאום חוצב
להבות על האפשרוית לבריחה מהאימה הנוראה שמטילה השריפה, @! עוד
ניסע להשחיל משהו על ה-#, אך // כבר החל טווה # כאילו קרא את
מחשבותיו, תוך שניות עמדה # לתפארת, @! לא היה זקוק להוכחה
נוספת מאיפה הרוח נושבת, שכן ה-# ש-// בנה נעה בכיוון ברור.
לא סופר כאן קודם, אבל ל-@! שלנו היתה יכולת מיוחדת.....

@! היתה יכולת מופלאה לתפוס #, שכן בצעירותו נהג לברוח
ממלכודות של  //, כך הם הכירו.
@! ביקש מ- // לתפוס קצה ה-# עבורו. // תפס את # בלי בעיה,
והניח ל@! להתפס ב-#.
// שהבין את כוונתו של @! (כי חכם היה כזכור) שחרר את ה-# ו-@!
עף... מכיוון שהרוח נשבה בחוזקה, עף ידידנו למרחקים עם כיוון
הרוח... עכשיו כל שצריך @! לדאוג הוא... לנחיתה....

למזלו הרב של ידידנו @!, הרוח העיפה אותו ל  לא רחב, שכן
@! לא צריך לדאוג לנחות, אבל ה- עמוק (יחסית), וסכנה צפויה
ל @! אם לא יצא ממנו במהרה.

שוב מזלו של @! שיחק לו, ובנחיתתו,  הבחין @! בלהקת $ ימיים
שוחות להם ב , @! נחת בדיוק על ראשם של $ הרבים,  ה ()
ריכך את הפגיעה וקליפתו של @! לא נפגעה,
כמו כן גם מהירותו הואטה, והספיקה בדיוק לצאת את רוחב ה
בדילוג האחרון, ולנחות בשלום בצד השני של ה , כאן @!
ידידנו היה בטוח ביותר.
מאז חי @! באושר ואושר עד עצם היום הזה... :)

הסימנים למי שלא זיהה :
@! - שבלול
&- ציפור
>!< - פרפר
- נחש
// - עכביש
# - סולם
$ - סוס ים
- ים

בגלל השימוש באתר בסימנים מסויימים כדגשים והטיות אין רואים את
הסיפורכמו שהוא צריך להראות. (ד.ק)