חן שזר / גורלות |
לחבוק העצבות,
במטפחת משי רכה,
ולצאת במחול,
למרות שלא בא לי עדיין
כי זו הדרך היחידה שאני מכירה,
שעוזרת לנצח.
את הדכדכת
והעיצבון,
הדמעות
ותחושת החידלון.
את הכל
בדרך לשם וחזרה.
כאילו שיש ברירה?
כן, כמובן
וזו הכי טובה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|