כל כך קשה לחיות בעולם הזה. בשביל להיות מסוגלים לחיות בעולם
הקר הזה צריך הרבה חום. לכל אדם יש את כמות החום הדרושה לו על
מנת שיוכל לחיות, וברגע שהוא לא מקבל אותה נהיה לו קר. אם יהיה
לו קר מדי-הוא יקפא למוות.

יש אנשים שלא מרגישים את החום הזה, הקור מחלחל פנימה לתוכם
מתפשט לו לאיטו ומקפיא כל מה שרק אפשר. אחר כך גם כל מה
שמסביבו קופא, והכל נהפך לגוש קרח גדול, בלי טיפת חום אנושית
אחת. אפילו הדמעות קופאות עד כדי כך שאף אחד לא מבחין בהן
כלל.

אנשים לא מסוגלים לסבול זאת, את הציפייה הבלתי פוסקת לקרח
שיפשיר, ולקרן השמש שתלטף את קצה אפם ותראה טיפה של חמימות .

לפעמים כל כך קר לבני האדם, עד שאין להם ברירה אלא להרוג את
עצמם, כי החיים בקור, בציפייה הבלתי נסבלת של לא לדעת מתי זה
יסתיים, ואם בכלל, זה לא חיים.

ולי קר! ובכל זאת אני עדיין מרגישה מדי פעם קרן אור חמה
שמלטפת, וטיפות מים מן הקרח שמפשיר. מה שמפחיד אותי זה שיום
אחד קרן השמש תעלם, הטיפה תקפא שוב, ויחד איתה גם אני!