חדר עם ארבעה כתלים. ספה מלבנית מכוסה כיסוי משי שחור בצבע
אחיד, ארבע כריות משי לבנות מסודרות עליה, ניצבה אל מול קובית
עץ שחורה עליה עמדה טלוויזיה חדשנית עם שלט רחוק משוכלל.
מאחורי הספה, שלוש תמונות תלויות על הקיר, ממוסגרות כסף. על
הקיר שליד הדלת, מימין לטלוויזיה, תלויה מראה גדולה ולידה עומד
שולחן קטן רבוע משיש לבן, שעליו מאפרה מרובעת משיש שחור.
ומולם - חלון. וילון משי בצבעי שחור לבן תלוי עליו, מוסט.
דורין הביטה בחדרה - הוא כל כך יפה!
"מענין מה הנוף הנשקף ממנו?" הרהרה בעודה פוסעת לעבר החלון.
היא הסיטה את הוילון, ואולם את הנוף לא יכולה היתה לראות -
החלון היה מסורג בסורגי משבצות עבים, כמו במחברת המתמטיקה, עד
שערפל את עיניה.
דורין התעוררה בזעקה. זה היה חלום.

היה חשוך, והיא הייתה שרועה על המיטה בחדרה האמיתי, הרגיל
והפשוט. דממה שררה בכל הבית וצמרמורת אחזה בדורין. כאחוזת
תזזית קמה לבדוק את חדרה. שולחן הכתיבה והשידה, היו מעץ חום
פשוט, ואף שלא היה עליהם בלאגן של ממש, גם סדר מופתי לא שרר
בהם. הארון המלבני הגדול, עמד בשקט ממול, המיטה הייתה מבולגנת
( היא הרגע יצאה מתוכה) וזוג נעליים היו זרוקות להן ליד המיטה
ברישול.
החלון היה פתוח לרווחה. לא היו בו סורגים.
דורין נרגעה וחזרה לישון.

למחרת בבוקר היא קמה באיחור של 10 דקות, מהשעה הרגילה שלה, שש
וחצי, מה שהיה מאוד יוצא דופן אצל דורין, שהשעון הפנימי בבטנה
מעולם לא הכזיב בעבר. דורין ניגשה אל הארון והוציאה ממנו זוג
גרביים ורודות, אותן גרבה באיטיות. אחר כך הוציאה את מכנסי
הג'ינס הדהוהים והצמודים ולבשה אותם ואז, בחזיה, בדקה כמה
חולצות והחליטה לבסוף ללבוש את הטי שרט התכולה עם הכיתוב הקטן
בסגול.
היא לבשה את החולצה מעל המכנסיים.
את תלתלי הדבש הארוכים, לא אספה כרגיל לצמה, אלא התירה להם
להתנדנד על גבה בחופשיות ואז, סדרה את מיטתה ברישול, ויצאה
לאכול.
"בוקר טוב אמא, אבא" חייכה דורין אל הוריה, שהיו ישובים אל
השולחן. גם בלי להסתכל בהם ידעה דורין, שכרגע נוגסת אמה מטוסט
עם מגע חמאה קל, ואביה שותה קפה שחור ומעיין בעמוד השלישי של
עיתון הבוקר.
היא ניגשה לקומקום והכינה לעצמה שוקו.
"מה קרה לך, דורין?" שאלה הלית, אחותה הקטנה "את תמיד ליד
השולחן בשבע!"
"לא התעוררתי" ענתה דורין באי חשק.
"והשיער? ממתי את הולכת עם פזור?" המשיכה אחותה להקשות
"תמיד,כשאני יוצאת, הלית".
"אבל לא לבית הספר ולא טבעי! את עושה פן"
"דורין" התערבה האם, "הכניסי את החולצה למכנסיים. זה לא מסודר.
וממתי את שותה שוקו בבוקר?"
"היום מתחשק לי." אמרה דורין "היום מתחשק לי!" חזרה בשנית על
דבריה "אסור?!"
היא לגמה את השוקו ויצאה מן הדלת הראשית, המפתח מצלצל בכיסה.
היא נעמדה על הסף, מביטה במשקוף הדלת בייאוש. אחר חייכה. היא
זקפה ראשה וצעדה אל מחוץ למסגרת העץ, אך ידעה, היה זה הצעד
הראשון מחוץ למסגרת בכלל. פעם אחת, מותר גם לה לחרוג מן
המוסכמות.