אשיר לך כסייפה! את שירי;
אשא למענך! את תפילתי.
את הפנינה הקסומה שבנגב,
שובה בקסמך, את ליבי.
בתיך, הבנויים
במדרונות הגבעות,
צופים אל השמש,
שלוהטת עזות.
חולות - המדבר
מקיפים את פניך;
רוחות - החמסין
מנשבות מעליך.
על הגבעות, שממול
ניצבים אוהלים,
והגמלים הטמירים,
כשומרי - שערים.
ברדת - החושך,
הירח נזרח;
והמדבר הישן,
הוא מאיר מתחתיו.
את בתיו של הכפר
הנפלא והמרהיב
עם עלות - השחר,
הסומק מסמיק.
הסלעים מסביב
נעשים אדומים
וכסלע האדום
אליהם מושכים.
אשיר לך כסייפה!
את שירי,
ואת צליליו
אפיץ בין כל המרחבים!
אשיר לך כסייפה!
את שירי.
ושיופיך יקרין,
ושירתך שלא
תפסיק לשיר!
|
