זה עדיין קורה, למרות שהמצב השתנה לגמרי.
אני עדיין נפגע משטויות.
לפני כל שיחה אני מרגיש פחד/התרגשות.
כשרע לי אני חושב על הרגעים הטובים.
אני עדיין חולם.
כשמדברים אני מקשיב חזק.
כשקורה משהו מוזר אני מתעניין.
כשקורה משהו רע אני רוצה לעזור.
אי יחס או אי מענה עדיין פוגעים.
כשאני הולך לישון ולא מצליח להירדם אני גם חושב על אותו יום.
כשאני שמח אני מת לשתף.
אבל עכשיו כשאחד ועוד אחד שווה שניים זה שונה אבל דומה.
זה מציק אבל נחמד.
זה האור אבל זה החושך.
זה הכל אבל זה כלום.