אהבתי אותה, יותר מהכל, מהחיים, מהאהבה.
תמיד ברחתי אליה, הרגשתי כל כך בטוח בזרועותיה, בחום הזה שהיא
גורמת לי עמוק בבטן. הייתי איתה כמעט כל הזמן, אבל אף אחד לא
העריך אותה מלבדי. אף אחד אף פעם לא ניסה להתקרב אליה, לחבק
אותה, להתנחם איתה.
אם הם היו מנסים הם בוודאי היו מבינים עד כמה היא יפה ודואגת,
עד כמה היא עוטפת, עד כמה קל להתאהב בה.
קל להתמכר אליה, קל למצוא אותה, היא תמיד שם באוויר תמיד שם
בשבילי.
בכל רגע הכי קשה תמיד עוזרת ותומכת. לא יכולתי לחיות בלעדיה,
בכל רגע ברחתי אליה, נמשכתי אליה כמו אל מגנט. מוזר שכל השאר
התרחקו ממנה כמו מאש.
לא מצאתי איש שיבין את ההתמכרות הזאת שלי אליה, גיליתי כל פעם
מחדש עד כמה היא בודדה בגלל סיבה לא ידועה שגורמת לאנשים לברוח
ממנה.
גם כשהייתי מוקף באנשים שאהבו אותי לא הייתי אף פעם מאושר כי
היא לא הייתה שם איתי. היא שאהבה אותי יותר מכל דבר, היא שתמיד
אמרה שאני צודק ושאף פעם לא הבינה איך אני אוהב אותה כל כך.
היה לנו הרבה במשותף- שנינו היינו לא מובנים, דחויים, אויבים
של האושר. היא הייתה כזאת מטבעה, מהרגע שנולדה, ואני נהייתי
כזה מהרגע שהתמכרתי אליה.
בהתחלה הייתי כמו כולם, חונכתי לשנוא אותה, להתרחק ממנה,
להיזהר, אף פעם לא לטבוע בה. אבל משהו בה קסם לי. לא יכולתי
להתרחק ממנה.
בהתחלה הייתי איתה קצת ובסתר. לא הודתי באהבתי אליה שהתחזקה
מיום ליום משניה לשניה. לאט לאט גיליתי עד כמה אני לא יכול
בלעדיה, עד כמה אני אוהב אותה. ופתאום לא היה לי איכפת מאף אחד
אחר חוץ ממנה.
ואז הגיע הרגע שפחדתי ממנו. הייתי צריך לבחור. היא הייתה מאוד
היסטרית ומפוחדת. ניסתה לשכנע אותי לבחור בעולם שבחוץ, שהיא
תאמלל אותי, ושלא תהיה לי דרך חזרה, אמרה שעדיף שאבקר אותה
לעיתים רחוקות, שאחזור לאנשים האלה שאוהבים אותי כל כך.
היא ממילא אף פעם לא הבינה איך זה שיש מישהו שאוהב אותה, לא
האמינה שמישהו רוצה בקרבתה, רגילה ללבד הזה שלה. הבחירה שלי
הייתה צפויה מראש.
לא יכולתי לוותר אליה, בשום פנים ואופן! בחרתי בה.
ישבתי על הספה, בסלון, שבבית היפה שלי ושלה, מחבק אותה, ומרגיש
הרגשה מוזרה. כאילו משהו אחד בלבד מפריד ביני לבין האושר
והשלווה הפנימית.
מי אני? שאלתי את עצמי, למרות שאני כל כך שונה גם אני צריך
לדעת כמו כל אלה שנוסעים להודו להגדיר את עצמי, איך? איך אני
אגדיר את עצמי? ופתאום נרגעתי, התמלאתי באושר.
מצאתי!.....אני?.....אני האיש שבחר בבדידות.