למה אקשיב, אם לא ללחישותיך,
שלחשת לי בחשכת הלילה,
מילות אהבה תמה וטהורה.
אל מה אביט, אם לא לתוך עיניך,
בתוכן צללתי ושקעתי פעמים כה רבות.
מה אלטף, אם לא את שיערך,
הרך והנעים מכל, ולמרות היותו שחור משחור,
תמיד התענגתי במגעו העדין.
מה יעשו אצבעותי,
כשלא יוכלו עוד להלך באיטיות על גבי מפת פניך וגופך,
להרגיש את תוויך וללטף את חיוכך,
כשיומר תפקידן מלטייל בחופשיות על גבי עורך,
לתמוך בפני ולהירטב בדמעותיי,
שיורדות וזולגות וצועקות וכואבות בתחינה אילמת,
אל תעזוב אותי.
אל נא תלך,
אל תעזוב.
האם אתה זקוק לי כמו שאני זקוקה לך?