יש לי כל כך הרבה דברים להעלות על הכתב, וכל כך מעט זמן, או
אולי יותר מדי ממנו.
אז אני יושבת בשירותים ומחרבנת את החרא של המדינה הזאת. המדינה
שאני כל כך אוהבת...
כל כך אוהבת.
מכוניות ממשיכות לחלוף בכביש הראשי, ואני שומעת כל אחת מהן.
כל נפש חיה שיושבת בתוכן,
כל נשימה
כל פעימת לב,
ויודעת את הרגשתן
ויודעת את מחשבותיהן
ויודעת את חששותיהן,
אך ידי קצרה מלהושיע.
תפקידי היחידי הוא רק לשבת בשירותים ולחרבן את החרא של המדינה
שהן כל כך אוהבות.
כל כך אוהבות...

עבודתי הסתיימה כרגע, אך עד מחר המאגר יתמלא מחדש,
כבכל יום.