אסתר שטרן / הלוואי ויכולתי לבכות |
בכל פעם שהגשם יורד במקום אחר,
שלפחות הדמעות ירוו את הרגבים.
כאילו שכאב יכול להיות תחליף לאהבה
או לסליחה.
שהיו ואינם-
אדמה רוויה בדם
כי גם כאב לא תמיד מספיק.
לא כאן.
ואתה מתהלך בינינו
מלך בלבוש שק.
חורש תלמים במחרשת הזמן
בפנינו.
ועם בוא החורף יבואו הדמעות
יטשטשו
וישטפו.
וביניהן נוכל אולי לראות
אותך.
הגשם מבכה את הקיץ שחלף
ובשלהי ניסן יבואו הפרחים.
תקווה חדשה שתמות.
עם קיץ.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|