אסתר שטרן / בטרם אלול |
בחול המוצק
בעיניים עצומות.
צורחת אלייך
והקול לא חודר
את הכאב.
הציפורניים שלי
שרוטות.
והדמעות
נספגו באדמה
כמו כל הדם.
חשבתי שזה אתה
כשהארץ נבקעה
והחלקתי פנימה.
שום יד
לא הושטה לעברי.
אתה רחוק מדי
וקשה לי להגיע
או לבכות
ואתה מתמוטט לי
מתחת לכל השכבות
כמו גחל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|