אני כאן. מחכה לו, חושבת עליו, זוכרת אותו, מתגעגעת אליו
רוצה להגיד לו כמה אני אוהבת אותו
וכמה פעמים ניסיתי להגיד לו את זה
תגידו לו
שהלב שלי דופק כל כך חזק כשאני רואה אותו
שהגוף שלי רועד כשהוא נוגע בי, מחבק אותי, מלטף אותי...
שאני נמסה כשאני שומעת אותו מבטא את השם שלי
שרק מלחשוב עליו, אני נסחפת בים רגשות אין סופיים, וכל מחשבה
סוחפת אותי עמוק יותר, עד אובדן הכרה
תגידו לו
שאני אוהבת את הדברים הקטנים האלה... שעושים אותו כל כך מיוחד
אני אוהבת שקר לו, אפילו שבחוץ ארבעים מעלות
אני אוהבת שהוא צוחק מהבדיחות שלי, אפילו שהן בכלל לא מצחיקות
אני אוהבת שכל פעם שאנחנו נפגשים אנחנו כאילו הולכים מכות
אני אוהבת שאפילו אחרי יום שלם במחיצתו אני עדיין מריחה את
הבושם שלו על הבגדים שלי
אני אוהבת ששנינו פתאום שותקים, ואני מקשיבה לנשימות שלו,
מכורה לריח שלו, למבט שלו
אני אוהבת שהוא מקשיב לי, גם כשלא תמיד מעניין אותו
אני אוהבת שהוא יודע לזהות שעצוב לי, גם כשאני מחייכת
אני אוהבת שבאמצע הלילה הוא מתקשר, צלצול הפלאפון יעיר אותי
מהשינה, אבל קריאת השם שלו על צג הפלאפון תקפיץ אותי מהמיטה,
קולו העדין והמרגיע יבקע מצידו השני של הקו, והוא ישאל 'הערתי
אותך?' ואני אגיד לו שלא, שגם ככה לא ממש ישנתי, ואנחנו נדבר
עד הבוקר, תוך שאני נלחמת בעייפות שלא תנצח אותי
אני אוהבת שהוא הבן אדם האחרון שאיתו אני רוצה לדבר לפני שאני
הולכת לישון - להרגיש שהוא כאן והוא לא עוזב אותי, ואני יודעת
- עכשיו אני גם אחלום עליו
תגידו לו
שכשהוא לא כאן, הכל נראה כל כך מסובך ובלתי ניתן לפתרון, הכל
נראה עצוב יותר, השקיעה כבר לא מרגשת, האור נבלע בתוך החושך
הירח, כבר לא מחייך
תגידו לו
שאפילו שפתאום הוא נעלם, אני לא מסוגלת לשכוח אותו
שבכל בוקר כשאני מסתכלת על התמונה שלנו מחובקים אני מתאהבת בו
מחדש
שאני לא מפסיקה לחשוב עליו, לרצות אותו, שאני קוראת לו מרחוק -
ואני יודעת שהוא שומע
ואם הוא יבוא לחפש אותי, תגידו לו ש