המסך כבה, ועלטה כבדה החלה מקננת באולם הקולנוע המהוה והעזוב:
 
מבעד לאפילה שכזאת, מעטים הם אלו אשר יבחין מבטם במסד המעלה
עובש, בדפנות המטים ליפול, או בתקרה שמי הגשמים דולפים ממנה
במשנה מרץ משך שנים.אך לעולם, בכל תנאי שהוא, לא יבחין איש
בשלושת הגברים הנכבדים, שעגומה נפשם לאין שיעור, ומתנהלים כבר
זמן רב ביגון מייסר, בעודם כבולים בנפשם אליה. זה עתה מלאו
ארבעים שנה למותה של ג'יין מיטר- והם עודם מסרבים להאמין שזאת
זכתה למנוחת עדן, בעודם מתהפכים על משכבם ולבם מסור אליה.ולא-
אין הם כמות הצעירים!
אלו, בני הנעורים, ילכו שולל אחרי כל יפיפייה זוהרת שתפזז
לעיניהם על המסך הגדול.....לא תמצא לך בורים גדולים מאלה!ואילו
הם- שלושת אלה- ידעו את האמת לאמיתה, ואת המציאות כמות שהיא-
דהיינו שבנמצא יש רק אחת העולה על הכל, אחת יחידה שיופיה וטוב
מראה אין שני להם-  והיא ג'יין מיטר, הכוכבת הזוהרת מכולם.
ואינם עוד הולכים שולל אחרי אלו המנסות להידמות אליה, שצצות יש
מאין כפטריות שלאחר המבול הגורף.ייתכן, וודאי, שבעברם גילמו גם
תפקיד מעין זה- אך הכל נשתכח כעת.

תקופה ארוכה שהם מסוגרים במבנה מט ליפול זה, שאינו בשימוש כבר
שנים, מבתי הקולנוע הראשונים שקמו בעיר, ואין איש מפריע
לבדידותם ולמאוויהם.הם מדדים כמעט בחרישות מוחלטת בחשכה,
הולכים אנה ואנה כשרצים אחוזי טירוף, ומדי פעם מפלחת את הדממה
אנחה שתלאות הזמן ניכרו בה, או שיעול המבשר על חולי.ובעוד
בריאותם כושלת בכלא שכזה, תשוקתם לג'יין מיטר מרקיעה
לשחקים...

יש האומרים, כמובן, שהייתה היא כמו נר שאורו נמוג וכבה:
תחילה פרשה לגמרי מתעשיית הזוהר של הוליווד, בעודה טוענת
בתקיפות שלה וליופייה אין כל ערך בעידן הסרטים הצבעוניים
הממשמש ובא.מעריציה דאז, שהיו בעתם רבים מספור, לבשו אבל ואפר
על ראשם, והיא עצמה מיהרה להיעלם מעין רואים- הרחק מעבר
לגבולות המדינה.אולם בכך לא הסתיימו תלאותיה- וחרף העובדה שכה
רבים הם אלו שהיו נופלים לרגליה, ידה כשלה מלמצוא חתן ראוי
לשמו, שישמש אב מסור לילדיה.אותם ימים הייתה מסגרת עצמה וממאנת
לצאת את ביתה, וככל הנראה כבר איבדה אמון כלשהו בבני האדם
זולתה.סופו של תהליך בכך שהטביעה עצמה באמבט קצף, מבלי להותיר
אחריה כל צוואה או מכתב יוצא דופן.....

אך שלושת אלה עקשנים כפרד היו, ועל אף היותם ברי דעת וטובי
מחשבה, האמינו בכל מאודם שג'יין מיטר עודנה בחיים, ולמן אותו
יום סגרירי בו ניטחה בפניהם הידיעה הנוראה, התקבצו בלאט באולם
הקולנוע השכוח והמושבת, ממתינים בחרדת קודש לרגע בו תחזור
ג'יין מיטר שובת הלבבות ומצדדת המבט לרצד על המסך- כמו בימים
ההם....  
לעיתים רחוקות למדי היו מחליפים ביניהם מילה, ואם נקשרה בחוגם
שיחה כלשהי הרי תמיד נסבה היא סביב ג'יין מיטר הבלתי ניתנת
להשוואה- ותמיד הסתיימו הדברים במריבה עזה מאין כמותה:
תחילה העיד הראשון מביניהם שהוא נתקף געגועים לשמלותיה
המרהיבות בהדרן, ושני טען נמרצות מנגד שמלבושיה מתגמדים אל מול
שפעת השיער על ראשה רב ההוד, וזה אשר חולק על כך הריהו אדם
שמוטב אם לא יפיץ ברבים את רשמיו מהעולם הזה.ואילו בהזדמנות
אחרת הזיל אחד מהם דמעות כשתיאר בפני רעיו את עיניה הכחולות
כאוקיינוס שוקק חיים, והשניים הנותרים קמו מעליו, העתיקו מושבם
לקצהו האחר של האולם, ונטשו אותו לבד משך חודש- כיוון שהאמינו
בבטחה שגוון עיניה של הכוכבת בשחור-לבן הריהו ירוק כצמחי מרפא
נדירים.

מבנה מיושן זה, בו הם שוהים בבדידות כבר שנים, רבות במשותף היה
לו ולתל-חורבות:
כסאות הישיבה, שלפנים היו נקיים וללא רבב- הפכו זה מכבר לאכולי
עש.בורות של ריקבון החלו מופיעים על רצפת המעבר, אחדים מהם
קוטרם רב כל כך עד אשר יכול אדם לקפח את חייו אם ימעד לתוכם,
ומאחורי בד ההקרנה קיננו באין מפריע עטלפים רבים ככוכבי הלילה
שניבטו מסדקי התקרה.ועל כן בל נתפלא נוכח זאת שבאחד הימים
הוחלט כי מין הראוי להרוס את שאריות המבנה כליל, ולהקים במקומו
בית לינה מפואר, שיתנשא לגובה ויקרוץ לעיני התיירים.      

התוכנית אושרה, אם כן, וזאת מבלי שידעו המוציאים לפועל כלום
בדבר העולם שהם מתעתדים להשמיד במכונות הממונעות שלהם.ושלושת
הגברים גם הם לעולם לא יזכו עוד לרגע אחד של פנאי- בו יתאפשר
להם להגות בזאת שהעריצו לבלי משים.הנפשות האמיצות הללו נקברו
תחת ההריסות- ויחד איתם גם זכרה של ג'יין מיטר.