אך שלושת אלה עקשנים כפרד היו, ועל אף היותם ברי דעת וטובי
מחשבה, האמינו בכל מאודם שג'יין מיטר עודנה בחיים, ולמן אותו
יום סגרירי בו ניטחה בפניהם הידיעה הנוראה, התקבצו בלאט באולם
הקולנוע השכוח והמושבת, ממתינים בחרדת קודש לרגע בו תחזור
ג'יין מיטר שובת הלבבות ומצדדת המבט לרצד על המסך- כמו בימים
ההם....
לעיתים רחוקות למדי היו מחליפים ביניהם מילה, ואם נקשרה בחוגם
שיחה כלשהי הרי תמיד נסבה היא סביב ג'יין מיטר הבלתי ניתנת
להשוואה- ותמיד הסתיימו הדברים במריבה עזה מאין כמותה:
תחילה העיד הראשון מביניהם שהוא נתקף געגועים לשמלותיה
המרהיבות בהדרן, ושני טען נמרצות מנגד שמלבושיה מתגמדים אל מול
שפעת השיער על ראשה רב ההוד, וזה אשר חולק על כך הריהו אדם
שמוטב אם לא יפיץ ברבים את רשמיו מהעולם הזה.ואילו בהזדמנות
אחרת הזיל אחד מהם דמעות כשתיאר בפני רעיו את עיניה הכחולות
כאוקיינוס שוקק חיים, והשניים הנותרים קמו מעליו, העתיקו מושבם
לקצהו האחר של האולם, ונטשו אותו לבד משך חודש- כיוון שהאמינו
בבטחה שגוון עיניה של הכוכבת בשחור-לבן הריהו ירוק כצמחי מרפא
נדירים.
מבנה מיושן זה, בו הם שוהים בבדידות כבר שנים, רבות במשותף היה
לו ולתל-חורבות:
כסאות הישיבה, שלפנים היו נקיים וללא רבב- הפכו זה מכבר לאכולי
עש.בורות של ריקבון החלו מופיעים על רצפת המעבר, אחדים מהם
קוטרם רב כל כך עד אשר יכול אדם לקפח את חייו אם ימעד לתוכם,
ומאחורי בד ההקרנה קיננו באין מפריע עטלפים רבים ככוכבי הלילה
שניבטו מסדקי התקרה.ועל כן בל נתפלא נוכח זאת שבאחד הימים
הוחלט כי מין הראוי להרוס את שאריות המבנה כליל, ולהקים במקומו
בית לינה מפואר, שיתנשא לגובה ויקרוץ לעיני התיירים.
התוכנית אושרה, אם כן, וזאת מבלי שידעו המוציאים לפועל כלום
בדבר העולם שהם מתעתדים להשמיד במכונות הממונעות שלהם.ושלושת
הגברים גם הם לעולם לא יזכו עוד לרגע אחד של פנאי- בו יתאפשר
להם להגות בזאת שהעריצו לבלי משים.הנפשות האמיצות הללו נקברו
תחת ההריסות- ויחד איתם גם זכרה של ג'יין מיטר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.