שם בין סיבי תפוז קט מזין, בשלג העייף של האוורסט,
נח לו איש, נח בחשיש, אין לו אבל ופינה.
עיניו קורקבן ברקב זקנה מרוששת,
אך אנו לו חוגגים יומולדת.

מזל טוב מת, הירקב בנחת על זרמי הקרח.
השמש תחשוף מתנות עצמותייך.
אך הפין, מה לו ולהיות זקוף
הדם מזמן עזב את הגוף
שובב, איש מת שלי.

(פיתה מעובדת לה ביום לימונו ה-30.
גושי אקמול חסרי פירוט,
גורמים לריטוש חסר פתיתים.
לבן.)

ניצבים של זרע נופלים מן הרצפה,
וערימת תולעים משחררות מטענן לחפשי.
גופו נועד להתרוצץ בעולם הפתוח,
שרוע בדממת ג'ונגל,
ואנו פה ביום הזה עושים מחווה לסלע.