אמש, כשהייתי שיכורה,
היה בחדרי עובר אורח רגעי,
שאמר לי שחם, ושהוא רוצה לשתות,
ואני הראיתי לו את כוס ייני,
וצחקתי, ואמרתי: "תכיר, זו השלישית..."
והוא רצה רק מים,
כי עוד הוא צריך לנסוע את כל הדרך חזרה.

ואחרי שגלים של אדי אלכוהול
הפשיטו אותו מהר מהר,
והפשיטו אותי,
והשכיבו אותי על מיטתי,
מפושקת רגליים,
תודעתי חזרה אלי לפרקים אומרת לי:
זו טעות!!! היית צריכה להישאר נקיה!!
ועלה והתפשט גל כזה
ביני ובינו....

ומתוך הגל הזה, אדי האלכוהול סיבכו לי
זכרונות במציאות
וקשרו קשרים חסרי הגיון......
ומפי נבעו, בניגוד גמור לדעתי,
מילים כמבוע.
וכבר היה מאוחר.

ועובר האורח קצר הראות
שבא רק בכח מעשיו-
ללמדני אמת שאף לו לא נודעת
קם, והתלבש תוך הסברים מיותרים,
ודרש שאלווה אותו אל הדלת....

ואח"כ דמעות רבות של חום וקור
שטפו את האלכוהול מלבי,
ועטפו אותי בשינה טרופת חלומות,
על שוכן הקבע שהיה בחיי,
שעד שלא יבוא אחר במקומו
לעד יוותר בליבי טעמו...

והתעוררתי לפרקים עם צורך עז
לטהר את האויר שנשאר בריאותיו
של עובר אורח קצת מבועת
אויר שעדיין היה מעורב
בהדי מילותי ובאדי אלכוהול
וניסיתי לטהר.

ועכשיו אני רק רוצה כבר לא להצטרך להסברים
ולא לעוד עוברי אורח בחיי.