הגבולות בין הצבעים מטשטשים,
כמו טלויזיה ישנה, הם מאבדים מחדותם.
וייחודם. וחיותם. עד ש.. תם.
צבעים שדההו ולא משמש,
מושחתים מעבר להכרה.
כן, בסוף אובד גם הצבע האדום,
עיקבותיו נמסים, נשטפים, מתכסים
בבליל חד גוני של צבעים.
בשקט ובהתמדה הפך הזרזיף נחל איתן.
עכשיו, כבר לא תשמע הצעקה,
חסרת צליל וצבע, חסרת זהות,
גולמיות של שבר בלתי מזוהה.
כבר לא נראה.
וכשחושבים בדיעבד,
מי יכול היה לזהות את הפצע הניחר,
או להבין את פשר הנוזל שניגר.