פתאום היה לי פלאשבק.
נזכרתי ברגע הזה, הוא היה ארוך אומנם, כשעתיים, אך בזיכרוני
נשמר כרגע, זה היה מעט מידי, היה זה צריך להמשך יותר.
נכנסתי אלייך לחדר, התיישבתי על הספה, היה לי מצב רוח ממש
מגעיל והספה הזאת הייתה המפלט היחיד שלי.
אתה התיישבת לידי, חיבקת אותי, פתאום הכל נראה טיפה יותר טוב.
לא ממש ידעתי למה היה לי מצב רוח כזה, אתה לעומת זאת ניסית
לנחם אותי, נישקת לי את גב היד, את כף היד, ממש כמו שג'נטלמנים
צרפתיים עושים, זה קצת ניחם.
קמתי מהספה, רציתי לראות את הנוף מהמרפסת בחדר שלך, הבטתי
החוצה וראיתי בריכה קטנה באופק, כחולה עם גלים, היא הייתה
שייכת לשכנים שלך.
חוץ מהבריכה ראיתי רק עוד כמה בתים ועצים, כמו שרואים בכל רחוב
ממוצע.
עזבתי את המרפסת וחזרתי אל הספה ההיא.
התיישבתי לימינך, שוב חיבקת אותי, ביקשת לראות חיוך על פניי,
בקשתך לא נתמלאה.
התחלת לנשק אותי על השפתיים. נשיקות קטנות ורכות. נשכבתי על
גבי ואתה נשכבת מעליי, התנשקנו מספר שניות כאשר לפתע התרוממת
והסתכלת עליי במבט מוזר, שאלתי: " מה קרה?" וענית לי שרצית
לראות אם השתפר לי המצב רוח. עניתי שלא.
היה לך מבט מאוכזב בעיניים, כאילו הרגשת שאתה הגורם לדיכאון
שלי.
פתאום התחלת להעיף מבטים מהירים לצדדים ונעצרת בנקודה אחת
והבטת בה כאילו עלה לך רעיון.
"אני רוצה להראות לך משהו, בואי אחרי" אמרת והובלת אותי לחדר
עם מיטה גדולה באמצע.
"תשכבי על הבטן ותראי" אמרת לאחר שהבטתי בך במבט מתפלא, "את
תראי" המשכת לטעון.
תחילה התווכחתי קצת, לא היה לי מובן מה אתה רוצה לעשות לי,
בסופו של דבר נכנעתי ונשכבתי על הבטן לאחר שהרגעת אותי ואמרת
שלא תעשה לי שום דבר רע (מעניין מה הייתה ההגדרה שלו לדבר
רע...).
התיישבת תחילה לידי והתחלת לעסות את כתפיי, לאחר מכן התיישבת
על ישבני ועיסית את גבי, מלמעלה למטה, סנטימטר אחרי סנטימטר,
כך שאו שלקחת קורס בעניין או שאתה פשוט כשרון טבעי כי כמעט
נרדמתי.
לאחר שסיימת הסתובבתי ונשכבתי על הגב, שוב התנשקנו, נעצרת
לשנייה, הורדת את החולצה והמשכנו.
עורך היה חמים ומלטף, שרטתי אותך עם הציפורניים שלי חלושות על
הגב, כנראה שאהבת את זה, התחלת לגנוח ולהתנשף ממש חזק ועצרת
מידי פעם בכדי לשאוף ולנשוף אוויר.
צחקתי קצת מההבעה על הפנים שלך (לא חשבתי שהציפורניים שלי יסבו
אושר כה רב למישהו...) ואתה חייכת חזרה, שמח לראות שהשתפר לי
המצב רוח.
הרמת לי מעט את החולצה ונישקת לי את הבטן, מיד כיסיתי אותה
חזרה מכיוון
שלא אהבתי את המראה, אתה צחקת והרמת לי שוב את החולצה, טוען
שאין לי מה להסתיר או ממה לפחד.
גרמת לי לצמרמורת. הרמת את החולצה שלי עוד קצת ועוד קצת עד
שהשפתיים שלך היו מעל החזייה שלי.
לא רציתי להוריד אותה מולך, בכלל לא רציתי להתפשט, התביישתי,
אבל במן מטה קסם גרמת לי להסיר אותה.
התחלת לנשק לי את החזה מסביב לפטמות, אחר כך על הפטמות עד ששוב
עברה בי צמרמורת.
התחלת לעלות לעבר צווארי, נשארת שם כדקה והמשכת אל עבר שפתיי,
מנשק כל סנטימטר שנקלע לדרכך.
שאלת אותי אם זה בסדר מבחינתי שתתפשט לגמרי, לא התנגדתי ועניתי
שכן.
מראה גופך השזוף והחטוב עשה לי את זה, העברתי את ציפורניי על
כל גופך, חלק, חמים. התנשפת מעט ושוב גנחת.
המשכתי בשריטות החלושות כאשר לפתע פתחת את הכפתור במכנסיי,
הבנתי שאתה לא ממש ביישן.
רגליי הסתבכו תחילה מעט במכנס אך הצלחת להוריד אותו ממני בסופו
של דבר.
המשכנו בנשיקות, הבטת בי מידי פעם, אולי כדי לוודא שאני בסדר
או סתם להסתכל עליי.
ליטפת את גופי בחושניות, החזרתי לך את אותו הדבר.
לשנייה היה נדמה כי זהו רגע מושלם.
פתאום, לפני שהספקתי להתנגד, הסרת מעליי את תחתוניי התחרה
האדומים בהם נשארתי לאחר שהסרת מעליי את כל שאר בגדיי, ועכשיו,
גם אותם לא היה לי.
שכבתי מולך, עירומה כביום היוולדי, בעוד רוח חלשה נושבת
מהמרפסת שהשארתי פתוחה ומצננת אותנו.
פתאום קמת ואמרת: "חכי שנייה", הלכת לכיוון חדר האמבטיה ונעלמת
מאחורי המסדרון.
בינתיים לקחתי את שמיכת הטלאים שהייתה מונחת על הרצפה לידי
וכיסיתי בה את עצמי.
לאחר כזוג דקות שבת לחדר עם אמצעי מניעה בידך.
הסתכלתי עלייך, מופתעת לגמרי, יודעת מה אתה רוצה, מה אתה מצפה
ממני לעשות.
סימנתי לך להתקרב, לקחתי לך את הקונדום והלבשתי אותו עלייך,
מהרהרת אם שווה לנסות או לא, אחרי הכל, בתוליי היו עדיין
שייכים לי.
הורדת ממני מעט מן השמיכה ונשכבת מעליי, תחילה מנשק ואחר כך
מכניס. מוציא ומכניס. מוציא ומכניס.
גוזל ממני את בתוליי לאט לאט. חודר ויוצא ממני.
לשנייה הרגשתי כאילו אנחנו יצור אחד, בן אדם אחד, משלימים אחד
את השני, אני בתוכך ואתה בתוכי.
את התנשפת ואני גנחתי, איבדתי שליטה מלאה על עצמי, מעולם לא
הרגשתי ככה.
הנשימות שלך נהיו יותר ויותר תכופות, שוב העברתי בך את
ציפורניי, פתאום גנחת, צעקת חזק וגם אני איתך, שנינו צועקים,
מתנשפים, עולים ויורדים ביחד.
זיעה קרה נטפה ממך על החזה שלי, ניגבת אותה עם היד והמשכת.
פתאום הרגשתי משהו מוזר, מין צעקה פנימית, הרגשה שלא ניתנה
להסבר, התנשפתי חזק ומהר, לא הפסקת, מכניס, מוציא, מכניס,
מוציא, מכניס ואז יצאת ממני, הרגשתי מעט הקלה.
נשכבת לידי ובהינו ביחד בתקרה.
הייתה שתיקה מוזרה ומביכה מעט שארכה כחמש דקות ואז שאלתי: "נו,
איך הייתי?" וצחקקתי קצת.
"היית מצוינת" ענית.
חיבקתי אותך ואתה חיבקת אותי, כך שכבנו על המיטה שלך במשך כעשר
דקות נוספות.
קמת והתלבשת, כך גם אני עשיתי.
"צריך לחזור על זה מתישהו" אמרת, "אתה צודק" מיהרתי להסכים.
לקחתי את ידך ומשכתי אותה מעט, מרמזת על כך שאני צריכה לעזוב.
יצאנו מהדירה, החלטת ללוות אותי בחזרה אל ביתי.
כל הדרך שתקנו. לא היה מה להגיד. כל אחד מאיתנו חשב על מה שקרה
מספר דקות לפני כן.
לאחר כרבע שעה הליכה הגענו לפתח ביתי.
החזקת את ידי והבטת בי, היה לך ניצוץ קטן בעיניים שהתלווה במבט
חם ואוהב.
התקרבת קצת והתחבקנו. נישקת אותי על השפתיים ועל המצח.
"אני אדבר איתך מחר בטלפון" טענת והתרחקת מעט, "בסדר" אמרתי
ושוב נשקתי לך.
הבטנו אחד על השני בפעם האחרונה ונפרדנו, כל אחד לדרכו.
חייכתי לאחר שהבטתי לאחור ושבתי מאושרת אל ביתי. |