ואפשהו בדרך איבדת משהו מעצמך...
את מחפשת אבל משום מה זה ניראה כאילו לא נשאר שם כלום..
את מסתכלת במראה ותקווה אחרונה בעינייך, אבל הכל כל כך ריק
ושחור ואין שם יותר כלום הכל נגמר ,ועבר...
אפילו לדבר סתם עם אנשים את לא מסוגלת...
המוזר הוא שלקח לך חודשיים להבין את זה, וכל הזמן הזה את היית
בטוחה שאת הכי מאושרת שבעולם, ואז בנסיבות הכי בנאליות
התעוררת.
את כבר לא מסוגלת לבטוח באנשים כמו שבטחת פעם, ובמקום לתת להם
קרדיט והזדמנות את סוגרת את החלון לפני שאפילו הצצת דרך
התריסים ונתת לקצת מהאור להיכנס..
ואת יושבת בחדר, עם הגיטרה שלך מנסה לנגן שירים שאחרים כתבו
ואת קוראת סיפורי אהבה שמישהו לפני הרבה שנים חווה, ואולי רק
אולי  זה לא קרה כל כך מזמן, ופותחת עיתון וקוראת את כל הזבל
שמנסים למכור לך ואת כל הפסיכולוגיה בגרוש והסטטיסטיקות
המפגרות.
ואז את מחפשת את הכתף, אבל הכתף כבר לא שם ומרגישה הכי בודדה
שבעולם בעודך יודעת כי  אנשים אופפים אותך, אבל זה ממש לא משנה
כי כמה שירעיפו עלייך חום ואהבה את איבדת את עצמך וברגע הזה,
שבו זה קרה, איבדת גם את כל מי שמסביבך בכל מובן שהוא..
ואז את מנסה לנחם את עצמך בכל מיני תיאוריות מחורבנות שככל שאת
סובלת יותר, בסופו של דבר את תהיי הכי מאושרת שבעולם אבל זה
בולשיט כי בסופו של דבר הכל תלוי בך ובבחירה המחורבנת שלך.
לפעמים כבר נמאס לך ואז את מחליטה שזהו שאת יותר לא מערבת
רגשות ואת נעשת קרה ואדישה ולא נותנת יותר לדברים כאלה להשפיע
עלייך.. אבל זה בלתי אפשרי ואת יודעת את זה, כי זו את ואת לא
מהאנשים שמסוגלים לא להראות רגשות ולא להתיחס אליהם...
ואז את פותחת את המגירה ומוציאה מספר מחברות שכתבת בהן במהלך
השנים, ומתחילה לקרוא כל מיני סיפורים וקטעים שכתבת ושירים,
שאף אחד חוץ ממך בחיים כבר לא יקרא...
ואת שוב נעצרת ואת שוב רואה כמה ממך הלך לאיבוד כמה תמימות
ותקווה שכל כך נהגת לאחוז בה...
את ממשיכה לקרוא, עוצרת לוקחת נשימה עמוקה, ופותחת טלוויזיה-
בשעות האלה משדרים את כל הדברים הכי קיטציים שיכולים להיות
וכמה שזה עצוב להגיד לפעמים אין דבר יותר טוב מקיציות לשמה
בשביל לגרום לך לצחוק קצת ולהתעודד..
ואת חוזרת לקרוא ולאט לאט את גם חוזרת לעצמך, את נזכרת במי שאת
ואיפה את  בתוך כל הבלאגאן הזה שאנשים קוראים לו חיים, ועם
חיוך את ממשיכה לראות טלוויזיה עכשיו יש תוכנית שהיא תת רמה
למין האנושי ריקי לייק קוראים אותה והיא פונה באיזה פנייה
מפגרת ואומרת שבתוך כל הסטטיסטיקה המפגרת שהיא מציגה לפנייך יש
לך סיכוי למצוא את אהבת חייך והוא לא כ' זה מייאש כי אחד מתוך
חמש מוצא ועוד ארבע מוצאים בן זוג של נוחיות.. אז מי יודע אולי
את תמצאי איזושהי אהבה מעונה  בחיים שלך...
ואת חושבת על כל מה שכבר היה וזה כל כך טיפשי כי אנשים מתאהבים
הרבה יותר מפעם אחת בחיים שלהם.
מרוב זיוני שכל את כבר נעשית עייפה והולכת לישון, מחר יום חדש
ואת תתעוררי ותחזרי למי שאת תחייכי וכל העולם שלך יחייך אתך,
ואת תהיי הכי מאושרת שבעולם כפי שרק את יודעת להיות, ותאהבי
ותראי דברים כפי שרק את מסוגלת לראות.