איזה מעצבן זה כשאין לי מה לכתוב. אני חושב ממש חזק על איזשהו
רעיון, מתחיל לכתוב ואז מגיע למסקנה שהרעיון לא טוב, לוקח עט
ומקשקש על כל מה שכתבתי. ואז אני חושב על רעיון חדש ואומר
לעצמי "כן, עכשיו אני הולך לכתוב סיפור על בחור שמכיר בחורה
דרך האינטרנט ונתגלגל עם הסיפור". אני לוקח דף ומתחיל לכתוב.
תוך חצי שעה דף פוליו כבר מוכן, תוך שעה שניים ותוך שעתיים
ארבע. בקטע מסוים אני עוצר לרגע ומתחיל לקורא את מה שכתבתי
מהתחלה, ואז זה מכה בי, כל הסיפור הוא בלגאן אחד שלם, הסוף
בהתחלה, ההתחלה באמצע, האמצע מפוזר בסיפור אך רובו נמצא בסוף.
ללא ברירה אחרת אני לוקח את ארבעת הדפים, קורע אותם לחתיכות
קטנות וזורק לפח. הנה הלכו להם שעתיים של עבודה.
זה לא שאני מתלונן שממש אין לי מה לכתוב, לא ולא, אני כותב כל
שבוע איזה שיר או שניים, אבל זה בכל זאת מעצבן.
אז החלטתי לשבת ולכתוב על מה שאין. אין לי מה לכתוב, אז אני
כותב על זה. אני חושב על עוד דברים שאין לי ולמעשה אני לא יכול
להגיד שיש הרבה דברים שחסרים לי. נכון שאין לי מחשב סופר
משוכלל, רכב צמוד, בגדים שמטריפים את החושים, עבודה ועוד כמה
דברים קטנים שהמחיר תמורתם גדול.
אבל מה שכן, אין לי אהבה, כלומר אין לי חברה, משהי שתדאג לי
ותפנק אותי. גם זה מעצבן. כמו בכתיבה, אני מציב בפני רעיון
חדש, בחורה חדשה שאני מכיר ואז מתחיל ביזום הרעיון. גם כאן כמו
בכתיבה, אני עוצר בשלב מסוים ומביט אחורה. פתאום זה מכה בי
ואני מבין שהרעיון לא טוב, אבל בניגוד לכתיבה, אני בכל זאת
ממשיך ברעיון עד שאני מגיע לקטע שבו אני לא יכול להמשיך יותר.
לא בגלל שהרעיון נגמר, אלא בגלל שהבחורה הלכה. אולי זה בגלל
משהו שאמרתי.
זה לא שאני מתלונן שאני כל כך מסכן ובודד, לא ולא, יש לי המון
ידידות ואולי אפילו ממש ברגעים אלה מתבשל לי איזה קשר רומנטי
עם משהי, אבל זה בכל זאת מעצבן.
גם איזה מעצבן זה שאני לא ממש יפה, כמובן שהכוונה היא לא שאני
ממש מכוער ומעוות בצורה מגעילה, אלא פשוט לעומת בחורים אחרים
בגיל שלי אני נראה שונה. אני מלא ולא ממש שרירי, כמובן שאני
שרירי במקומות הנכונים אבל לא מספיק לעומת החברים שלי. אני
חושב שאולי זו הסיבה שאין לי חברה. זה לא שאני לא עושה שום דבר
בנידון; אני לא אוכל הרבה, משתדל שלא לאכול מאכלים מתוקים
ולפעמים עוסק בכושר גופני כמו טניס שדה למשל.
זה לא שאני מתלונן שאני ממש מכוער ומסכן כמו הגיבן מנוטרדם, לא
ולא, יש לי פנים יפות ואופי טוב, אבל זה בכל זאת מעצבן.
אוי כמה שזה מעצבן שאין לי כסף, לא שאני ממש עני, פשוט אין לי
מספיק כסף לעצמי, אני לא חוסך וכתוצאה מכך, אם וכאשר סוף כל
סוף תהיה לי חברה, אני לא אוכל לפנק אותה במתנות יפות ויקרות
מדי פעם. אני לא אומר שאני ממש עצלן ולא מחפש עבודה. אז נכון
שאני קצת עצלן אבל אני מחפש עבודה ולא מוצא כלום. פה ושם אני
מרוויח כמה פרוטות, שלוש מאות שקל שם, מאתיים כאן, אבל שום דבר
רציני.
זה לא שאני מתלונן שאני ממש עני ואין לי כסף בכלל, לא ולא.
יש, אבל ממש קצת וזה בכל זאת מעצבן.
עכשיו הגעתי למצב שבו אין לי מה לכתוב על מה שאין לי, כמובן
שאני לא מתלונן, לא ולא. יש לי, פשוט אני לא ממש רוצה לחשוב על
זה, זה יעשה לי מצב רוח רע. אבל כשאני חושב על זה, אני חושב
שזה בכל זאת מעצבן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.