הוא קיפל את רגליו תחת גופו ונדחף בעזרתן מחלקה הימני של המיטה
לקצה שלה והתיישב, כפות רגליו נגעו ברצפה הקרה של הבית שאינו
שלו.
מישהי התהפכה לידו במיטה, בחלקה השמאלי, והשמיעה אנחה קלה. הוא
הגניב אליה מבט, ומיד חש שבחילה מציקה עולה בגרונו.
היא ממש יפה כשהיא ישנה. נראית ילדותית משהו, ממש מתוקה. מתוקה
כמו...
זה הכה בו פתאום, הזיכרון מהילדות ההוא. פעם כשהוא היה ילד אמו
שלחה אותו למכולת לקנות לחם שחור וחלב. מטרייה הוא לא לקח
למרות שאמא אמרה לו שכדאי "כי הגשם בחוץ חזק נורא".
הוא נכנס למכולת שבקצה השכונה ועמד יפה בתור מאחורי אשה שמנה
במעיל אדום. הוא חיכה בסבלנות ובנימוס כמו
ילד-טוב-שאמא-חינכה-יפה עד שהמוכר יתפנה לעזור לו ויגיד לו
איפה אפשר למצוא פה לחם שחור.
הוא עמד וחיכה. וחיכה. ומבטו המשועמם סקר את פנים החנות, את
המדפים הגדושים והסלסלות וכל הצנצנות השקופות עם הממתקים
הצבעוניים ואז מבטו נעצר. בקערה פתוחה בטווח ידו, נחו להן
סוכריות עגולות וצבעוניות. נדמה היה לו שלבלוטות הרוק שבפיו
היו חיים משלהן. הוא הביט בגנבה ימינה ושמאלה וכשחש בטוח,
מוסתר מאחורי גופה העצום של האשה שלפניו, שלח יד ילדותית וחטף
סוכריה אחת, אינו זוכר אפילו את צבעה, ונמלט מהחנות.
הוא רץ בגשם ועצר באיזושהי פינת רחוב סמוכה לביתו. נשען על
הקיר הרטוב ובעודו פוער את פיו לאוויר הקר שיקפיא את גרונו הוא
פתח את כף ידו הימנית שהייתה קפוצה לאגרוף לאט. ביד הרטובה
נגלתה לעיניו סוכרייה שפעם הייתה עגולה ועכשיו היא שבורה
ומעוכה, שמי הגשם הורידו את הצבע שלה שבינתיים נספג בקווים
הדקיקים שבכף ידו. אה, עכשיו הוא נזכר, זו הייתה סוכרייה
אדומה.
הוא זרק את הגוש המעוך לבור הניקוז הראשון שראה בדרכו בחזרה
הביתה, עצר לשנייה והביט בסוכרייה שהייתה שלו לדקה נשטפת הלאה
ומטה עם זרם המים שגרף איתו את כל הלכלוך מהרחוב. את ידיו הוא
החביא עמוק בכיסי מעילו.
כשעלה הבייתה ענה, עוד לפני שנשאל, שהחנות הייתה סגורה ומיד
פרש לחדרו. שם, מול חלון הזכוכית שהשקיף על החנות, הביט בכפות
ידיו.
כף ידו השמאלית הייתה סתם רטובה, כף ידו הימנית הייתה אדומה,
מגואלת בדם, בחטא, בצבע מאכל של סוכרייה אדומה שנגנבה.
ואז הוא נשבע שלא יגנוב עוד לעולם.
"אז שהיא לא תתפלא שהלכתי ככה" אמר לעצמו בלי קול ושוב הגניב
לעברה מבט.
הוא קם, התלבש בשקט והלך מהבית שלא היה שלו, נפרד בעוד מבט
חטוף מהמיטה שלא הייתה שלו, מהאישה ששכבה בה ישנה שגם היא לא
הייתה שלו, שהייתה של החבר הכי טוב שלו, שסיפר לו פעם כמה הוא
אוהב אותה וכשהיא ישנה היא נראית מתוקה ממש כמו סוכרייה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.