שששששששש... היא ישנה עכשיו,
כן, אני יודע, היא הייתה עייפה אתמול בלילה
הייתי שם בלי שהיא תדע,
אל תפריע לה!
היא הייתה עייפה, הלכה לישון בעשרה לשתיים
אבל כבר בוקר,
היא צריכה לקום,
היא בטח לא תוכל
היא עייפה כמו פגר מת.
תכף אמא שלה תבוא ותגיד 'יסמיני בוקר טוב',
והיא אפילו לא תגיב,
ואז אמא שלה תגיד 'יסמין, בוקר, קומי!'
והיא תגיד 'אה, מה...'
ואז אמא שלה תלך בחזרה למטבח,
ואבא שלה יבוא ויגיד 'יסמין,עשרה לשבע, בוקר טוב'
ואז היא תתעורר בקושי,
ותדליק גלגל"צ
ואז היא תאלץ לקום
מהחלום הנורא שהיה לה, זה דווקא נחמד לקום
נחמד, אבל קשה, מה לעשות...
היא תלך למקלחת
ותעשה פיפי ותצחצח שיניים,
ואז היא תתלבש ותסתרק ותעמוד מול המראה,
ותלבש את המסכה שלה,
כמובן, כי בלעדיה היא לא יוצאת
היא חייבת את המסכה
המסכה של יום ראשון,
המסכה שמתלבשת עליה ישר כשהיא יוצאת,
ויורדת ממנה תמיד כשהיא חוזרת,
היא לא אותו בנאדם,
היא משחקת כל הזמן,
משחקת,
מתחבאת מאחורי המסכה,
יש מסכה לכל יום,
כמעט אותה מסכה, רק בשינוי השם
משחקת תלמידה,
שקטה, כמעט לא מדברת,
משחקת בת 17 שאין לה חברים
שהיא חושבת שהיא אשמה בזה,
היא לא יודעת שאני פה,
כל הזמן,
מסתכל עליה,
מרגיש כל מה שקורה לה,
היא לא יודעת
היא מרגישה תקועה,
מרגישה לא ממומשת,
מרגישה עצובה,
לא מאושרת,
יום אחד,
כשיגיע הזמן שלה,
היא תמצא אותי,
ואז יהיה לה טוב,
אני יודע,
כאן כל הזמן, שומר עליה,
מסתכל,
מרגיש,
היא לא יודעת,
היא לא יודעת כלום,
היום זאת המסכה של יום ראשון.