"איך היית רוצה למות?" "מאיפה תקעת את השאלה הזו? אתה יודע שזה
לא משנה כל עוד זה מוות מוחלט מבחינתי." כן כן, ככה התחילה
השיחה שלי עם נעמה, הבחורה הכי יפה והכי עצובה בכל העולם. "אז
אם אני זורק אותך מהאלפים?" "אתה מטומטם." אה, שכחתי, והכי
צינית, כעסנית, עצבנית ומרושעת שאני מכיר. "טוב, אז אני מפסיק
להציק לך." היא לא ענתה. "היי, נעמה! אני מפסיק להציק לך!" "זה
נראה כאילו  שאיכפת לי?" "אה. לא." "גאון שלי." יצאתי מהחדר
לכיוון המטבח כדי להביא בירה מהמקרר. נעמה היתה בלונדינית אבל
לא פראיירית, וגם לא בטוח כל כך שאישה. תפסתי שני "מכבי"
ופתחתי אותן בקפיצה. כשחזרתי לחדר היא שכבה על השטיח עם הפנים
כלפי מעלה. "מה את עושה?" "ביד." ובוטה. "אוי איזה יופי, אפשר
להצטרף??" "בייט מי." היא מפטירה את המילים במנגינה מסוימת
שאני לא אמור לזהות וממשיכה לבהות בנקודה הקטנה שלה בתקרה.
המבט שלי נודד ממנה אל הבלגן שבחדר, אל הבירה הפתוחה שלה, אל
החולצה הפתוחה שלה. "אתה מאמין באלוהים?" אינטיליגנטית. "לא."
"למה לא?" "אני לא יודע, אני פשוט לא מאמין בו." אני באמת
מטומטם. "אלוהים הוא בסך הכל דמות שיצרנו כי אנשים צריכים
להאמין במשהו, יותר נכון להאשים משהו בחיים הגרועים שלהם, בכל
החרא שהם אוכלים." פילוסופית אמיתית. היא שולחת יד ולוקחת את
הבירה, מקרבת אותה לשפתיים הבהירות שלה, ושותה.

הבירה הרביעית. נעמה כבר מפספסת את השפתיים בכמה מילימטרים
ורבע בירה נשפכת לה לתוך החולצה. עכשיו צריך להחליף. למה שנעמה
תחליף? נעמה מורידה את החולצה ונשארת עם חזיה שחורה ורפויה.
"את חייה?" "זה תלוי איך מסתכלים על זה." רצינית. "את מסוגלת
לבצע את שבעת סימני החיים?" "אתה מודע לזה שאחד מהם הוא מוות."
"כן." "אז כן, אני מסוגלת לבצע אותם, את האחרון במיוחד." "את
יכולה להפסיק להיות כזו לרגע?" "כזו איך?" "כזו את." "זה קצת
קשה להפסיק להיות אני אתה יודע." חכמה. "בואי נשחק משחק
תפקידים." "רעיון טוב!" היא מתלהבת. "איזה סוג של משחק
תפקידים?" "את תהיי הבלונדינית החושנית והמטומטמת, ואני אהיה
המנכ"ל של חברת הייטק שלא מקבל זיון בבית." "אוי זה בוגר."
ובוגרת. "בואי לפחות ננסה!" "טוב." זו תשובה שלא ציפיתי לה.
"אז אני אמורה מה? להתחיל לרדת לך במרץ? להתפשט?" "עד כמה
שהרעיון קוסם לי, לא, זה לא מה שרציתי, אבל אם מתחשק לך." היא
קמה במרץ, היא מורידה את המכנסיים - שלי, מורידה את התחתונים -
שלי. וזורקת אותם מהחלון. ""מה את עושה?!" ומטורפת. "אני
מטומטמת, שכחת? אני לא יודעת מה אני עושה." אני מחפש בארון
אחרי בוקסר ישנים, לא מוצא, מוציא את החדשים מהשקית וזורק על
עצמי בוקסר עם פלפלים חריפים עליו. "נגמרו הדיבורים על אלוהים
הא?" אני מעוצבן. "מה זה משנה? יש, אין, מת, מתה, חי, חיה,
רוצה עוד בירה?"