[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קרן שטיין
/
סיפור מהאגדות

כלואה.
אני מרגישה כלואה.
לפעמים אני מרגישה קלסטרופובית.
אני יושבת בחדר הקובייתי והקלסטרופובי שלי.
הקירות סוגרים עליי. אני מתחילה להתנשף בכבדות. אין דלת. אין
חלונות. חם לי. רק קירות. קירות וסורגים. סורגים דמיוניים
שסוגרים על המוח שלי. אני לא מסוגלת לחשוב. אני לכודה בדמיון
שלי. כלואה.





היה הייתה נסיכה. הנסיכה הייתה יפיפייה, כמו כל הנסיכות.
הנסיכה הייתה כלואה. היא הייתה כלואה בטירה של דרקון אימתני.
היא הייתה בחדר הכי עליון שבצריח הכי גבוה במגדל. אפילו חלון
לא היה לה.  היא הייתה יושבת בחדר שלה, כלואה ע"י דרקון, והיא
הייתה מדמיינת, חולמת על הנסיך שיבוא ויציל אותה.





אני אוהבת לחלום, לדמיין. הדמיון שלי מאוד מפותח, אני אוהבת
לחלום על נסיכות מהאגדות. אתם יודעים, מאלו שכלואות בטירות של
דרקונים. כלואות. אין מקום להיגיון. אז מה אם דרקונים לא
יכולים להיות בעלי טירה. זה לא כאילו הם משלמים שכר דירה או
משהו. אבל אין מקום להיגיון. רק לדמיון. גם ככה המוח שלי בקושי
מתפקד. זה כל מה שיש לעשות בחדר קטן שכזה. לחלום, לחלום על
נסיכות מהאגדות. ועל האביר על הסוס הלבן, הנסיך.





הנסיך חייב להיות מושלם. לבוא רכוב על סוס לבן. להסתער אל
הטירה, להרוג את הדרקון, ולהציל את הנסיכה. להוציא אותה מסיפור
האגדות שהיא נמצאת בו ולקחת אותה לאגדה אחרת. שמחה יותר.





הלוואי והייתי יכולה לקפוץ לתוך סיפור אגדות. שיבוא איזה נסיך
ויציל אותי. בעצם זה לא חייב להיות נסיך, אני הרי לא נסיכה.
הוא חייב לבוא רכוב על סוס לבן, ולהסתער לטירה. בעצם, איפה הוא
ימצא פה סוס פתאום? בואו נהיה קצת הגיוניים. ואני לא בדיוק
נמצאת בטירה. סתם אחת שיושבת בחדר קטן וקלסטרופובי, וחולמת.
הוא יבוא, יהרוג את הדרקון, ויציל אותי מהטירה המכושפת. רגע,
כבר אמרנו שאין טירה... ואיזה דרקון?! לא צריך להציל אותי
מדרקון, מה שכולא אותי פה בחדר קטן וקלסטרופובי זה רק הדמיון
שלי. החלומות שלי. אני אוהבת לחלום...   בכל מקרה, הוא יבוא,
יציל אותי מסיפור האגדות הזה, וייקח אותי למקום אחר. שמח יותר.
פתוח יותר. אולי אחו ירוק ויפה. עם אגם, ומפל. ויהיו מלא
כוכבים ו...  רגע רגע, בואו נחזור למציאות שניה. מי, לעזאזל?!
מי כבר יבוא להציל אותי פה באמצע שומקום. פה, בתוך חדר קטן
וקלסטרופובי. בואו נהיה קצת מציאותיים...  מציאות.





אם סיפור האגדות היה קצת יותר מציאותי, הנסיך אף פעם לא היה
מצליח להציל את הנסיכה. הדרקון ישר היה אוכל אותו. בכלל,
מלכתחילה, הוא לא היה כולא את הנסיכה. הוא היה אונס אותה כל
יום, והיא הייתה משריצה מיליון דרקונים קטנים שגם היו אונסים
אותה אחד אחד, או ביחד... עד שהיא הייתה מתה מרעב, כי הדרקון
לא היה מביא לא אוכל סתם ככה. וגם אם כן, היא הייתה מתה ממנת
יתר במוקדם או במאוחר יותר.





מציאות. זה מה שכולא אותי פה. לא הדמיון שלי. המציאות. כל
הבעיות מהמציאות סוגרות עליי. כמו איזה ארבעה קירות עבים בחדר
קטן וקלסטרופובי. עבים במיוחד. שכבות על שכבות על שכבות של
בעיות. והכל, כמו באיזה ספר אגדות לילדים- מתועד. הכל רשום על
הקירות האלו. בשפה הכי פשוטה שיש. הכל רשום על הקירות עם
תמונות והכל. כאילו כדי שאני אזכור יותר טוב. שאני אוכל לדמיין
בראשי את הבעיות. הכל מתואר בתמונות. הרי בשלב מסוים אני גם
ככה אשכח איך לקרוא. המוח שלי כבר בקושי מתפקד. אני רק יכולה
לדמיין. לחלום על נסיכות מהאגדות. אתם יודעים, מושלמות כאלו,
בלי בעיות.   המוח שלי כבר בקושי מתפקד אני תכף כבר לא אוכל
אפילו לרשום על הקירות.
רק לצייר. לצייר שירבוטים של כל הבעיות שלי. מהמציאות...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אזיקים הם חבריו
הטובים ביותר של
האריה


שומר גן החיות
העליז על אריות
ודרעיות


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/10/02 14:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרן שטיין

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה