"בוא נשחק בכאילו " היא לחשה לו בטלפון בקול שקשה להחליט מה
הטון שלו  , חצי של זקנה מיואשת וחצי של ילדה קטנה . אולי בגלל
זה הוא החליט להתפשר על האמצע וקבע שזה טון של אישה ועוד אחת
סקסית. ובמוח שלו , כשהוא שם את המעיל והתכונן לצאת החוצה דוחף
חפיסת קונדומים לכיס הוא שמע את המשפט הזה משוחזר והפעם בטון
שהוא ללא ספק סקסי, "בוא נשחק בכאילו".
מאז גיל 3 המילה "כאילו" זה תמיד דבר טוב ותמיד דבר שלא קורה
, כמו לשחק בלהיות סופרמן . כמו סקס , הוא נועל את דלת הבית
סוגר את דלת המעלית ונאנח , הוא עייף אבל הזיקפה הענקית שיש לו
לא .

"בוא נשחק בכאילו " כוסאעמק, היא חושבת איזה גורלי זה שהשיחה
נקטעה בדיוק אחרי שהיא אמרה לו משפט כזה היא חושבת למה היא
בעצם התכוונה כשהיא אמרה לו "בוא נשחק בכאילו " לפני שהשיחה
נותקה , היה איזהמשהו שהיא רצתה לומר בזה  אבל היא לא זוכרת מה
בדיוק זה היה , זה לא היה משהו ביג-דיל וכנראה היה חלק מבדיחה
דבילית שבוודאי הייתה מתחרטת עליה . אבל עכשיו היא כבר לא
חושבת על מה היא רוצה , היא אף פעם לא משקיעה מחשבה יותר מידי
ארוכה שנוגעת לבירור מה באמת היא רוצה .  עכשיו היא חושבת מה
הוא הבין ? ,מה הוא הבין שהיא רוצה ? או יותר חשוב , מה הוא
רוצה להבין שהיא רוצה ?
היא נאנחת , פותחת את דלת ארון הבגדים וחושבת : מה הוא הבין
מהמשפט הזה "בוא נשחק בכאילו" ?  אולי הוא לקח את זה כמשמעותו
(היא שונאת שבנים עושים את זה ) וחשב שהיא ילדותית , ואולי
בעצם היא באמת ילדותית . אולי הוא חשב שהיא מנסה לצחוק עליו או
להתנהג אליו כמו מטומטם ואולי , אולי הוא חשב שזה פילסוף ושהיא
פלצפנית שמזיינת את השכל ושקועה ברחמים עצמיים רוב היום, היא
סוגרת את דלת הארון ביאוש . ואולי לא , היא מוצאת חולצה חמודה
זרוקה על המיטה,  אולי הוא חשב שהיא פלספנית אבל מהלב וה"בוא
נשחק בכאילו " שהיה לה לומר היה הדבר החכם והאמיתי בפשטותו
הטוב ביותר שאפשר להגיד ואז הוא איפהשהוא מבין שהוא אוהב אותה
וזה גרם לו לרצות לבוא אליה ולחבק אותה ברגע זה . אוי הלוואי!
הלוואי וזה מה שקרה ! הלוואי והוא לא שם לב שהיא השמינה שני
קילו הלוואי והוא ילחש לה באוזן "את מיוחדת" וירצה לנשק לה את
הצוואר .. הלוואי! הלוואי והוא קלט והוא בא אליה עכשיו !

מאז גיל 3 המילה "כאילו" היא תמיד משהו טוב , שתמיד לא קורה .
הוא חושב , ומזכיר לזיקפה שלו שיש אלוהים ויש מרפי והדרכים
שבהם הם עובדים כבר לא כל כך מיסתוריים בשבילו . כשהוא היה בן
4 , הוא רצה להיות קופאית, ואבא שלו אמר לו שזה מקצוע של בנות
והציע לו להיות בנאי "כן אני אהיה כאילו בנאי" ואבא שלו חייך
ואמר "כאילו בנאי זה גם טוב"  . והוא נכנע לרעיון והסכים לכך
שחלום חייו הבא יהיה להיות בנאי ,כאילו בנאי , אבא המאושר היה
קונה לו בנדיבות כל מה שצריך, בובות קטנות של בנאים , צעצועי
לבנים , טרקטור גדול עם כף שהוא יכל לנסוע בה  בעצמו ! הכול ,
והוא היה מת על הצעצועים ובלילה שכולם ישנו פעם אחת , הוא סידר
אותם בערימה יפה  ליד השולחן במטבח והעביר אותם ליד המחשבון
כשהוא עושה "ביפ" ואומר "שתי שקל גברת , את מפריעה לתור הבא
בתור" ואחרי כמה זמן גם אחותו הצטרפה למשחק ושאלה אותו אם היא
יכולה להחליף אותו בתפקיד של הקופאית שמוכרת כלי בנין  כי נמאס
לה לשחק את התפקיד של האמא שעושה קניות לשבת והוא נעלב ואמר לה
אני לא קופאית  , אני בנאי , ושהיא התווכחה אז הוא אמר לה "לא
, לא באמת, אני כאילו בנאי"  ואחותו שהייתה קטנה ממנו ולא
הבינה במלואה את משמעות המילה "כאילו" שתקה .
כשהוא גדל ולמד ללמוד בבית ספר הוא לא היה אומר עוד כל כך הרבה
כאילו כמו בגן , והוא רק ראה את אחותו רצה בבית וצועקת שהיא
ברבי ושהיא מלכת היופי
ושהיא סופרמן -בת וכן , היא הייתה אומרת שהיא יודעת בוודאות ,
יש כזה דבר
והוא , אחיה , היה צוחק עליה ואומר לה "היית מתה" אבל כשהיא
הייתה מסבירה לו שזה בכאילו , שזאת מילה שעדיין לא הבינה את
המשמעות שלה , הוא היה שותק ומכבד את זה והיא הייתה מאושרת  .
אבל בפעם הראשונה שהיא הסתכלה במראה וקלטה שהיא לא באמת ניראת
כמו ברבי ואף אחד חוץ ממנה לא שמע או מאמין שיש דבר כזה
סופרמן- בת היא בכתה לא שעות , אלא ימים , ישבה ובכתה וצרחה על
אמא ואבא והוא רצה לומר לה שאין מה להתרגש ושהכול בכאילו
ולראות אותה מחייכת שוב , אבל הוא ידע שהיא כבר בת 12 וזה
מאוחר מידי , ואם היא לא הבינה את המשמעות האמיתית של "כאילו"
עד עכשיו , אז כנראה מאוחר מידי .

עכשיו היא מתחילה להתאושש מעצמה , מאפרת את האף ובוהה במראה ,
יש! זה בהחלט מהימים הטובים שבהם תעבור לה בראש המחשבה "אני
יפה"  ואם הוא בדרך לכאן אחרי שהוא הבין את משמעות ה"בוא נשחק
בכאילו" שלה אז היא חייבת להתארגן , ולהתלבש הכי יפה שהיא
יכולה ואז היא חושבת על איך היא חושבת שהיא ניראת . המחשבה
הזאת לא נשארת הכי הרבה זמן והיא חושבת על איך הוא אוהב שהיא
ניראת , ושוב היא ניראת לעצמה יפה ולוחשת לעצמה במוח את ה"את
הכי מיוחדת" שהיא תקבל ממנו באוזן אחרי שהוא יבוא לכאן . היא
יודעת , יש לה את האינטואיציה שהוא יבוא לכאן .

ה"כאילו" ניראת לו כמו מילה חלקלקה , הרסנית שאחותו היא רק
קורבן שלה , הוא פוסע ברחובות הקרים בדרך לבית שלה ,  כאילו
המילה "כאילו" היא מילה קדושה בספר הקודשים של "מרפי" וכשילד
קטן אומר " כאילו אני אהיה מיליונר" אז זה לא יקרה , ואז הוא
מביט לשמיים שאפורים לגמריי ביום חורפי זה ומתחיל לתההות ,
תוהה בעוצמה של נביא זעם למה אחותו בכתה? למה כשהייתה לו הרגשה
שהכול ידפק הכול נדפק? למה הוא יודע שלא יקבל ולמה ? למה באמת
הזיקפה שלו
צריכה להישאר שם , סתם לעמוד שם בתור הוכחה חותכת שאין מענה
לתפילות , שאין אלוהים. ובליבו הוא עשה מה שלא עשה כבר המון
שנים , הוא נשא תפילה אמיתית וכנה רק בשביל לקבל את האמונה
בחזרה . הוא נשא תפילה כמו ילד יתום שלא נואש מלבקש הוריו
בחזרה עוד , למען הזיקפה שלו שנראתה לו הכי צריכה בעולם , יותר
מכול יתום למען הזיון הנפלא שיגרום לו לשרוף את מרפי ולהאמין
באלוהים , הוא ניזכר בטון שלה "בוא נשחק בכאילו" בשיחה , ונשמע
לו סקסי מתמיד . ואז הוא חשב "אולי" "יכול להיות?" יכול להיות
שזה זה? שקיימת גאולה?
ארץ נפלאה להשליט בה טרטוריה מזרעים שהוא לעולם לא חש גאה בהם
כמו היום , שהוא כבר בטוח שיבצעו עבודה טובה ונאמנה ויהלכו
במסדרים מסודרים כמו מלאכים בשמיים שמצדיעים לאלוהים , ואותה
הוא דמיין עם המשמעות השניה שיש ל"כאילו" שהוא לא מבין איך
פספס אותה עד עכשיו .. כאילו של פנטזיות כאילו היא תלמידה והוא
מורה , היא גבירה והוא עבד , היא בנאי והוא קופאית , וככול
שהתקרב לזיקפה המתפוצצת ולדירה שלה  , הזרעונים שלו שצעדו גאים
במצעד צבאי הפכו ליוקרתיים ומכובדים יותר והוא חש גאה , דתי
ומלא אמונה . "אולי דווקא כן " הוא חשב "אולי דווקא כן"  

אינטואיציה של בנות זה דבר הרסני , העינוי האמיתי , נראה לה
בנוסף לסבל ולנזק שיבוא היא ,האישה צריכה להמתין לו לקבל את
מרות הסבל עוד לפני שנולד וכמה שהנזק שיוולד יהיה גדול יותר
ככה האינטואיציה תעשה לה יותר כאבי בטן .... דבר נוראי , היא
יודעת, והרבה יותר גרוע מלידה או שאולי לידה בנויה
מאינטואיציות ובסך הכול מיילדים שם בן אדם , אז מן הסתם שזה
יכאב . האינטואיציה שלה אומרת לה עכשיו שהוא יבוא וייכנס בדלת
, והיא תוהה אם הוא באמת ירוץ אליה עד הבית בשביל משפט אחד
קטוע ואפילו לא דחוף משיחת טלפון והיא תוהה אם הוא אוהב אותה ,
אם היא אוהבת אותו אבל בעיקר אם הוא אוהב אותה .  ולרגע היא
נזכרת במשפט הזה שהיא אמרה לו , תוך כדי שיעול , אם היא לא
טועה,   ותוך כדי וויכוח שהיה לו פוטנציאל להפוך לריב , היא
אמרה לו "אתה יודע מה? בוא פעם אחת . פעם אחת נשחק בכאילו!!
ואז הייתה לה הפסקת חשמל בבית , ולה הרי יש רק טלפון אלחוטי על
חשמל . ..נשמעו דפיקות בדלת , היא פתחה אותה וראתה אור חזק.

הוא דפק , פתח את הדלת , וראה חור , חור אצילי אבל חור, חור
שיש לתת לו כבוד אבל חור , חור שהיה רוצה לזיין אבל אחר כך לתת
לו בית ודירה ומינימום של 3 משאלות כדי להיות פייר ולגרום לו
להרגיש מיוחד , למרות שהוא למרות הכול סתם חור .  הוא ידע שהיא
מאוהבת בו , הוא יכל להרגיש שהזרעונים שלו יוצרים אור שעובר לו
מהזין למוח ויוצאים לו מהעיניים והפה והיא ניראתה ככה כשהיא
פתחה את הדלת , מסונוורת. היא הסתכלה עליו , הוא הסתכל עליה
והם חייכו . "השיחה נותקה באמצע" הוא אמר" והיא אמרה "כן,יש
לנו הפסקת חשמל בבית"
הוא חייך ונכנס אליה לדירה "אין לנו מקרר או מיקרו אבל הכנתי
שוקו בגז , אתה רוצה?" היא שאלה והוא הסכים ורצה לנשק אותה .
והיה ברור לשניהם ש"כאילו " היא מילה אבודה . הוא לא יזיין
היום , הוא חשב . הוא לא יתאהב בה על הפילוסופית שבה , היא
ידעה . והוא שכח באותו הלילה את המשפט הזה שצעקה לו מתוך ריב
טיפשי : "אתה יודע מה? בוא פעם אחת . פעם אחת נשחק בכאילו
אנחנו מבינים אחד אחד את השני !!