אשליות מתנפצות, גם ברגע שחושבים שהכל טוב, שהכל נפלא וורוד.
פתאום כתם שחור מבצבץ לו באמצע ונפרש אט אט ואז במהירות, גם
בלי ששמנו לב משתלט על הכל.
את אמרת ביי, בפשטות אמנם, אבל אצלו זה כאב מדי, עדיין כואב.
אמרת להתראות וסגרת את הדלת. למעשה, את טרקת אותה כי רק רצית
לברוח משם, לא לדעת שבאמת אמרת את המילה הזו.
והוא ימשיך לחכות לך... את יודעת את זה.
וכל פעם שתעברי לידו ברחוב הוא יסיט מבטו, כשם שאת תסיטי, רק
שהוא יחזור ויסתכל ברגע שלא תבחיני, עד שתעלמי לו מהאופק.
ואותו הדבר יקרה במדרגות או במעלית הבניין, עד שתעברי משם, כי
גם ככה השכירות שלך עומדת להגמר.
וכל לילה, לפני השינה, הוא שוב יתפלל, לחזרה שלך ולא לשום דבר
אחר. אולי לזה שתרדי עכשיו ותדפקי לו בדלת, ההיא שטרקת,
ותתנצלי. והוא כמובן יסלח לך. גם אם לא תתנצלי, ולא תגידי
כלום, הוא עדיין יקבל אותך כי הוא עדיין אוהב, עדיין כואב.
והוא לא התפלל לפני כן לשום דבר בעבר, לאף אחד, לאף אחת, את
שינית לו את זה. וברגע שירדם את תכנסי לכל חלום שלו, כי ככה
הוא אוהב- שאת גם בחלומות, למרות שהיה רוצה שיהיה גם פן
מציאותי טיפה בכל החלומות שלו.
ושתפגשו אצל חברים, כי עדיין הם חברים של שניכם. אולי בטעות
תיתקלי בו, תאמרי סליחה ואולי אפילו תאמרי שלום ומהר תעלמי, כי
לא תרצי לראות את המבט בעיניו. את בטח חושבת שהם יתחננו אלייך,
העיניים שלו,ו את תיפלי לזרועותיו שוב, את לא רוצה שזה יקרה.
ואת מודעת להכל,אבל מתכחשת.
ואת יודעת, ואת גם רוצה, אך לא נותנת לזה לקרות
מתחמקת מהרגשות שלך, מהרגשות שלו, מהכאב.
את לא צריכה אותי בשביל להגיד לך את כל זה ועוד דברים. הלב שלך
מטריד אותך גם בלעדיי, אבל את חסמת אותו. חסמת את כולם. חסמת
את המכאיב שלך, את הלב שלך, את הרגשות שלך, אותי.
ולך לא כואב בוקר, צהרים ערב ולילה, ממש 24 שעות ביממה. ולך
אין תמונה עם חיוך של שניכם יחד ממוסגרת באמצע הסלון, ובחדר
השינה. ולך אין ספלים בצורת לב במטבח, שעדיין מונחים בכיור
מהפעם האחרונה ההיא. ולך אין אחת כמוני שתקשיב לכל הכאבים כי
לא כואב לך, רק לו כואב וצובט ורע. ואני מקשיבה, ומקשיבה
ומקשיבה ומרחמת. ואני שם בשבילו, אבל אני לא התרופה לכאבים
שלו. זה רק את. ואת יודעת את זה, וזה גם מה שכואב, שאת יודעת.
כי את שמעת אותו בוכה ברגע שטרקת לו את הדלת והלכת, ואת יודעת
שהוא לא בוכה בדר"כ, גם לא שהחברה הקודמת שלו מתה.
את יודעת שאת הכל בשבילו, שהיית האושר שלו, ועכשיו את סתם כאב
שלו.
אולי לא סתם, אולי לא שלו, אבל עדיין כאב.