"קררראנק." צווחה הדלת במחאה כאילו בניסיון להעיר אותי אבל ללא
הועיל. הדלת נשברה תחת מגפו הכבד, מידה 49, של הענק הלבוש
חליפה וחובש משקפי שמש שעמד איפה שהדלת היתה בעבר. הדבר שהכי
הפתיע אותי במראה זה הוא שעכשיו סוף דצמבר ורק שלשום נגמרה
סופת השלגים שהשתוללה במשך שלושה ימים. עכשיו שהכניסה היתה
נקיה מרסיסי העץ שריחפו באוויר, באזור דלת הכניסה היה אפשר
לראות מאחוריו איזה ברנש קטן וצנום ,לבוש חולצה צבעונית מעוטרת
בפירות טרופיים, עם חיוך מרוח על פרצופו, "טוב נראה לי שתפסנו
אותו". "מה?" שאלתי חצי ישן. קדימה עודד קח אותו אין לנו את כל
היום אתה יודע".
עודד תפס אותי ללא התנגדות מצדי וגרר אותי במדרגות ומאחורינו
אני שומע את הציפלון מצחקק ומחרחר, עודד פתח את הדלת והשליח
אותי פנימה לתוך וולו שחורה וסגר את הדלת.
הם הכניסו אותי לאיזשהו משרד וחיכיתי שם איזה 10 דקות עד שנכנס
גבר לבוש בשחור תאום של עודד רק קטן יותר. הוא נכנס לחדר עם
חיוך על הפנים הוריד את ז'קט ואת משקפי משמש. הוא התקרב אלי
לאט ולפני שהספקתי להגיד "ג'." כבר הספקתי לשמוע את גשר האף של
נמחץ כנגד השולחן.
"תתחיל לדבר חלאה" צעק עלי. "מה? מה אתה רוצה?" שאלתי מופתע.
"פלאק" שמעתי את הסטירה פוגעת בפני, אין לי מה להגיד עליו חוץ
מזה שהוא מהיר מאוד. "מ.. מה אתה רוצה" שאלתי כמעט בוכה, "אתה
יודע טוב מאוד מספר 5" אמר "אתה לא רוצה לעצבן אותי יותר..
נכון?". "לא" עניתי "אתה מוכן אולי להסביר לי מה בדיוק אתה
רוצה ממני?". "מספר 4 הלשין אליך" אמר . "מי?" שאלתי. "הוא
אמר כששאלנו אותו בניסיון לפתור את התיק - "מי אני? מה פתאום
מספר 5"- חקרנו גם את מספר 6 שאמר שהוא לא התקרב לשם"
"אז מה אתה רוצה ממני?" המשכתי להתעקש. "אם זה לא מספר 6 ומספר
4 אומר שזה אתה.."
"אז?" קטעתי אותו. "אם תעשה את זה עוד פעם תמצא עוד פעם את
הראש שלך בתוך השולחן!".
טוב אז עומדת בפנינו בעיה מספר 5 אז מי אכל את העוגיות
שבקופסא?" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.