הוא בא אלי אתמול בלילה. נתן לי נשיקה והבטיח שהכל יהיה בסדר,
שאני אראה אותו שוב ממש בקרוב. נוכל להיות ביחד ושום דבר לא
יפריד בינינו. אני רק צריכה לחכות שבוע או שבועיים והוא יחזור
אלי...

הוא חושב עלי, מתגעגע אלי, אני בטוחה בזה. אנחנו כבר 7 שנים
ביחד, איך לא?
אני זוכרת את היום הראשון שראיתי אותו, הוא לבש את החולצה
הכחולה שלו שאני כל כך אוהבת. התאהבתי בו מההתחלה, נפלתי, כולם
הופתעו, סובבו את הראש וגם הוא. הוא התקרב אלי לאט ובזהירות,
מסתכל בי במבט מופתע. הוא עזר לי לקום, המגע שלו תמיד ריפא כל
כאב. הוא התאהב... הסתכל לי בעיניים. יש לו עיניים מדהימות,
כחולות גדולות וכובשות, כמעט טבעתי בהם, כמו מהופנטת לא יכולתי
להזיז את ראשי. אני נשביתי ממבט ראשון, הייתי שלו.

מאז הוא בא כמעט כל יום, מסתובב בוחן, ולבסוף מגיע גם אלי, הלב
שלי החסיר פעימה כל פעם שהוא נגע בי. הוא הבטיח לי שיום אחד
אני אהיה שלו, לעד. הייתי מאושרת, כל יום שעבר אהבתי אותו יותר
והתמכרתי למגע, כבר לא יכולתי בלעדיו.

העניינים התפתחו וסוף סוף הוא הציע לי לבוא לגור איתו, לי,
כמובן, לא הייתה שום בעיה עם זה. הוא ארגן את מה שהיה צריך
ועברנו לגור ביחד. יש לו בית מדהים, הכל מסודר בצורה כל כך
יפה. הכל היה כל כך מושלם, היינו מאוהבים.

כמובן, כמו בכל קשר טוב היו גם רגעים קשים. גם אותם עברנו,
החזקנו מעמד, העיקר להיות ביחד. יום אחד הוא פשוט החליט ללכת,
לא אמר לי כלום. נבהלתי כל כך, לא הבנתי מה קרה לו כשהוא לא
חזר בזמן מהעבודה. כמעט התחלתי לבכות אבל בסופו של דבר הוא חזר
בשלוש לפנות בוקר. הייתי כל כך עצבנית, לא דיברתי איתו יום
שלם. בסוף נכנעתי, הוא התחנן, אמר לי שהוא אוהב אותי ושאני
תמיד אהיה שלו. הוא לא מתכוון להחליף אותי וכך נרדמנו מחובקים,
ושוב הייתי מאושרת.

הכל היה מושלם, היינו ברקיע השביעי, מאושרים. לכן כל כך
הופתעתי כשהוא התחיל לחזור מאוחר כל יום, להתרחק ממני, הוא כבר
בקושי דיבר איתי. כל הזמן היה עסוק בדברים אחרים ולא היה לו
זמן בשבילי. אבל גם לזה התרגלתי, העיקר לראות אותו. בלילה,
לפחות, הוא עדיין היה שלי.
ועכשיו... עכשיו גם את זה איבדתי! הוא אורז מזוודה, לא מדבר,
יוצא החוצה, הוא כבר הזמין מונית. הוא שכח אותי! לאן הלכו 7
שנים, הוא לא לוקח אותי? ניסיתי לקרוא לו, שיחזור אבל הוא לא
שמע. בסוף הוא חזר, שם את המזוודה במונית וחזר להיפרד ממני,
נזכר שיש לו מישהי בבית, מחכה...
הוא סימן שהוא יחזור, שהכל יהיה בסדר, הוא רק צריך לסדר כמה
עניינים במקום אחר. לקח את המעיל שהוא שכח והלך, הלך בלי להגיד
שלום. הוא לא יכול לעזוב, לא אחרי כל מה שהוא עבר כדי להשיג
אותי. הוא אמר שיביא לי חברה חדשה...

הוא עזב. הימים קשים בלעדיו, אבל אני יודעת שהוא יחזור. הוא
יחזור ונהיה שוב ביחד, הוא יחבק אותי כמו פעם, יסרק לי את
השיער, וילביש אותי בבגדים החגיגיים. אני אשב במקום המיוחד רק
לי על המיטה שלו והוא ייתן לי נשיקה כל פעם לפני שהוא ילך ואני
אדע. אני תמיד אהיה הבובה המועדפת שלו. יש לו הרבה, ראיתי, אבל
כולן במחסן, ישנות. אבל אני לא אגיע לשם, הוא אוהב אותי, לעולם
לא יחליף אותי. הוא חושב רק עלי, אני בטוחה בזה... אנחנו כבר 7
שנים ביחד, איך לא?