איתמר לוריא / פרידה |
רוצה לשמוע את מה שהן יודעת,
אבל לא עוד.
רוצה לזכור אושר וצחוק, שלא יחזור.
מסתכל אל השמש, עיניי צורבות,
אבל הדמעות לא מתייבשות,
רק שוטפות את הזיכרון, מנסות לעמעם את מה שחרוט בלב.
צעקה חנוקה אל אלוהים,
פורצות שעריי שמיים במרומים.
חלל נפער במרכז החזה, ולתוכו יורד שק זיכרונות.
קפאתי דומם, וכל חייו עברו בראשי,
כאילו נפרדתי ממנו, בפעם האחרונה, כשהוא לציידי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|