מתישהו אדם כלשהו יבחין שמשהו שמישהו איפשהו כתב ,איכשהו
בצורה כלשהי מתארת אותו
אדם בשכחת הזמן הולך
על רגשות של תום וכוח הוא ביד רמה מולך
מדחיק את המותר ומתערבב עם האסור
משתעבד לריח דופי כמהות פועל מסור
מחפש אחר האגו, מלקט את זיק אושרו
בתבנית נפשית של דווי מעצב הוא את חוסרו
המיית טבעו נשכחת ומדהה את בזיק אורו
כמו שעץ זלזל ברוח אט מניח לנושרו
בתוכו רוצה מפלט מייסורי מצפון ומוח
וכורה לו גוב גדול להשלחת תחושת הנוח
בהיתקלות עם האמת צומח בין רגליו זנב
ואף עליו להתלבט לאיזה קו נושאות עיניו
רק במגע של יד ויצר מעצב ביטוי אמת
כי בשעת דיבור וקשב הגוון נחשב למת
המילים טבולות בדם של שאיפות וחששות
מתחבטות בשביל הסבל של מסע הרגשות
בניסיון כקוד מוצפן לפענח את חייו
הוא מבזבז את הון הנפש אך תמיד נשאר חייב
בתוך יציקת תבנית הוא משתכנע לגלות
שיכול רק להשפיע בשינוי המעלות
אדם בשכחת הזמן נבלע
להארות תוגה וכעס הוא לעיתים לבד נקלע |
