לכיתה י'

אני מניח את המחט, האור הקטן נדלק, התקליט מסתובב.
הכל מוכן, עוד כמה שניות של פצפוצים...
המוסיקה מתחילה. ברגע שהתו הראשון יוצא אל האויר אני מבחין
בנקודה מסויימת מעליי, כאחד עם המוסיקה היא מתחילה להתפתל
מסביבי וליצור בועה כחולה מתכתית שמקיפה אותי.

אני רואה דרכה והיא רואה דרכי, היא מתחילה להסתובב ולהתפתל,
כל בס של סקוויר דוחף חלק ממנה, כל שטיח צלילים של וייקמן
מרטיט אות, ביחד עם ההקפצות של ברופורד.

אני רואה את המוסיקה נושמת וזורמת, דרכי, לבועה.
אני מרגיש אותה, והיא מרגשת אותי.
אני מתחיל להסתחרר, לקבל משמעות,
אני מבין אותם, מכיר בגאונות המושלמת,
מגלה מחדש צלילים שלא הכרתי בקיומם,
ומעל הכל - סופג ומעריץ.

הריפים הוירטואוזיים של האו מסיעים אותי מצד לצד,
אני מתנגש בדפנות הבועה שלי וחוזר,
שוחה בקסם שנקרא 'יס'.

אני שומע סיפורים על מכשפות מרושעות,
ועל עונות שיחלפו על פניי, כשאני קרוב לקצה.
אני עולה, אני יורד,
עכשיו שהכל תם ומסוים,עכשיו שהכל ....
המוסיקה דועכת,
גלים של רגיעה עוברים בבועה שלי,
שקט,
והבועה מתמוססת כמו ערפל לחלקיקי תבונה אינסופית קטנים.