הכל יוצא ממני רע.
הוא טמון בי, מונח היטב,
מהודק עם אלפי סיכות קטנות.
אבל שהוא יוצא הוא עובר בכל חלקי גופי והופך מפלצת.
מוברח לעולם ופוגע. כמו חיצים.
קטנים שכואבים. שנכנסים
למקומות הכי רגישים.
ואחרי שהוא יוצא כבר אין לי יכולת לשלוט בו. הוא מתפזר לחלל
האוויר,
והורס.
ומשמיד.
ואתמול אחד פגע בך וכל כל הצטערתי. כל כך בכיתי.
ראיתי אותו חודר אליך, מניח עליך ערשת דכאון שאולי כבר הייתה
שם.
ואחרי שחלפתי על פניך בכיתי.
אני מנסה לנצור אותו בי.
שלא יצא, שלא יפגע במישהו.
בך.
אבל כל פעם שמישהו עובר.
שאתה.
הוא יוצא, עמוק עמוק ממני, למישהו אחר.
אליך.