|
כתבתי לך שיר על לילות כיסופים
על מגע של שפתייך והוד חזותך
צררתי רגעי אהבה חטופים
אל חרוז ומבנה, בקפידה אסופים
אך את נדת בלאט בראשך
ניסיתי כוחי במכתב של וודוי
עטור מחשבות ותשוקות עלומות
גדוש דימויים וברגש רווי
איך נפלתי שדוד
בקסמייך שבוי
אך פנייך נותרו חתומות
ריססתי אינספור משפטי ראווה
חרטתי באבן מאות סיסמאות
מעידים ביופייך
טוהרת אהבה
על כל קיר מתפורר
בכל עיר חרבה
ועינייך שתקו בדמעות
ובבוקר אינך, עת אני מתעורר
אל מיטה עזובה וקולות הרחוב
במטבח מחכה פתק
על המקרר
והכתב על גביו בקצרה מבאר
"לא ידעת לומר אהבה
רק לכתוב" |
|
|
... בכוונה אני
משאירה את הדלת
הימנית האחורית
פתוחה למחצה,
ומחכה לראות
אותם מנופפים
לי בהתרגשות
ועושים לי עם
הפה תנועות
של דג
באקווריום
משתוקקים...
אבל
אני לא מראה להם
שאני יודעת,
אני רק מעלה על
פני חיוך של
הכרת תודה -
ואז, כשהם כבר
לא בודדים-
משלחת אותם
לדרכם...
צפיחית בדבש
בטיזר לסלוגן
"כל האנשים
הבודדים" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.