הוא אהב אותה, ברה ותמימה.
הוא חשק באחרת, כולה סופה ולהבה.

רעייה של חליפה מחוייטת ושפתון ורוד, ומנגד תחתוני עור מאונצים
ושפתיים בשרניות הלוהטות באדום.
חלק זמנו בין פתיחות וערבי משוררים לבין שעות גנובות בחדרי
מלונות דרכים זולים.
האחת סיפקה את האינטלקט וליטפה לו את האגו והשנייה פרקה את
יצריו וליטפה את שריריו.

עשר שעות ביום תחת אור פלורסנט קר מול צג מרצד סוללת טלפונים
וכורסת עור גבוהת גב
ובלילה, שלש של צל חולף ונבלע באורות עמומים, עבד למלכה.

באחד הערבים צלצל הנייד, הוא היה במקלחת באותה העת. הוא לא ידע
על כך.
ההיא מהאדום שוחחה עם הספרותית. מן הסתם הסקרנות הטבועה בן
ביסודן, גררה את השיחה מעבר לחולין.

כששב הביתה מהאור, היא הייתה בספריה. כשרצה לפגוש את היצר היא
היתה עסוקה.
ההצגות החלו להתמעט וכך גם ההוצאות למוטל. יותר ויותר הוא מצא
עצמו צופה בטלויזיה בביתו. הוא גילה סדרות שרק את שמן שמע
במשרד.

ערב אחד הוא נכנס לחדר האמבט, מחפש אחר חוט דנטאלי.
באחת המגירות מאחור הוא מצא את המאונצים ארוזים עם סרט ופתק
מוצמד, חתום בנשיקות.

אדום של תאווה טבול בוורוד של... תמימות בתולית שאבדה.

צאר