עדי,
לעולם לא יצא לי להודות לך על קיומך בעולם הזה,
לעולם לא הצלחתי לגרום לך להרגיש בטוחה ואהובה.
את תמיד שם בשבילי, כשהייתי כואבת, כשהייתי צריכה אותך.
גם ברגעים הקשים - את תמיד עוברת איתי את הדרך החשוכה ומראה לי
את האור המבצבץ שבקצה המנהרה .

כשאבא שלי היה בבית חולים - אירחת אותי בביתך במלוא נדיבותך,
כשקיבלתי נכשל במתמטיקה אמרת שהמבחן היה קל מידי בשביל ילדה
חכמה כמוני, כשרציתי לקנות ג'ינס ביום קריר וגשום - עשית את כל
הדרך אליי על מנת שאוכל להרגיש טוב במסיבה.
כשלא היה עליי כסף בשביל לקנות לך מתנת יום הולדת - אמרת שכבר
קיבלת את המתנה הכי יפה בעולם ואפילו לא ביקשת פתק החלפה -
אותי .
כשהסתבכנו עם קבוצה דיי מפחידה, הפלת הכל עליך והגנת עליי
שאוכל לחזור הביתה ללא כל פגע וכשדוד שלי מת - אמרת שהוא היה
חייב לעלות לשמיים כדיי לשמור עליי.
עדי, אני כל כך שמחה שנפלה בידי האפשרות להיות חברה שלך.
את מן מלאך גואל שמציל אותי ועוזר לי ללכת בדרך הטובה והקלה.
אז עכשיו, כשאני מסתכלת אחורה על כל מה שעברנו בשמונת השנים
האחרונות אני רוצה להגיד לך תודה.
תודה היא אומנם מילה קטנה ואולי חסרת משמעות -
אבל מאחוריה מסתתר עולם של הוקרה והערכה.
תודה!

לא משנה מה יקרה,
את תמיד תישארי אצלי במקום הראשון.

שלך,
רותם.