היידי הדרה סנדרה אור לוין / טיול |
מבחינים בד בבד
בשקט ששורר
ומרגישים שאין בעולם אדם אחר,
אז מרגישים קצת עצוב
ואז בקול צרוד
שורקים כמו בלי רצון,
ואין חשק לחמוד לצון,
אז רק שורקים
ומביטים לשמים הזכים.
מנגינה בלי מילים,
מנגינה של עצים ועלים,
מנגינה של פרפר ויתוש,
של חורשה ויער נטוש.
מנגינה של הטבע- של כולם,
מנגינה של כל העולם.
ובכל זאת מנגינה רק שלך- פרטית,
וממשיכים ללכת בהליכה איטית
עם מנגינה בלי מילים ותווים
מושרת על ידי אנשים שהביתה שבים
שהולכים בחושך לבד, בשקט ששורר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|