|
בפסיעה הזו בשביל המשיק לצומח נגעו רגליו באוויר המניעו לאי
שם, ידיו היו כצפות ופניו נשקו לקרני חמה שאפפוהו מכל עבר.
זו הייתה מציאות השייכת למבקש, מציאות הלא גובה מחיר, בה
הניצול לצורך הקיום לא מחסיר ממנה דבר.
מעולם לא דש בשאלת היכרותו הראשונית עמה היות וטעמה ברוויה
ובהפרייה ההדדית ממצב שכזה.
האם במקום שכזה הרגש הוא המבטא עצמו או התחושה חסרת מימד הזמן,
המקנה את המילוי שלימים יהפך לרגש?!
לשביל בו פסע לא הייתה שייכות ויתכן אף כי ברגעים אלו ממש היו
נוספים הנמצאים בנתיביו השונים. ככל שהתקדם, ידע הוא כי ברגע
בו יחוש גופו בצינה, בו הרקיע יחליף צבעו ורגליו יחלו לחוש
בהנאה מהקרקע המלטפן, הפנייה הפיזית הממוקמת בכיוון הרוח תשא
אותו למקום היוצר דרישת ריחוף שכזו בזמן הנקבע על-ידי חלקיו
הפנימיים של היצור ששוויו ידוע לאחד. |
|
|
אני רוצה להבהיר
משהו- הדרדסים
הם בפרוש לא
נאצים. המפיקה
של התוכנית, כמו
הרבה תוכניות
טלויזיה מצוירות
סתומות אך
פופלריות בין
שנות ה70-90,
היא לא אחרת
מאשר חנה ברברה,
שהיא, כזכור,
יהודיה, ולכן
הדרדסים, היא
תוכנית בעל אופי
לא אנטישמי
בעליל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.