חוה

עכשיו אני אכתוב לך שיר.
בזמנים קדומים היו מעלים נשים
על המוקד
אל תשאל אותי לתומתי,
יש כאן מצב של ערכים,
העץ החשוף
והעץ הנקי.
ובכן ,
אמריקה איננה
ירושלים!
אני לא לגמרי אדם פרטי!

תסתכל עלי,
מבצבצת מבעד תכריכיו של ישו!





לילית

באתי עליו במפתיע
ספל שבורה,
קפה מר וכהה,
נעלי עקב שבריריות,
שחורות,
גבוהות,
אני אפרט לגבי תנוחות הרגלים
מבעד לגרבי הניילון השקופות
פסאודו  גרבו
משהו מעט  תקיף בהנחת המרפק
על הפורמייקה
דקיקה.
בכלל הערכתי את עצמי אחרת
גברים
היו משהו שלא מת עקבים עליו
מצב מזדמן
מצב חולף,
דווקא היו לי תוכניות
תכננתי להגיע לגדולות
לתקוע יתד בראש ההר.
התחלתי להיות גועלית כלפיו
אצבעותיי שיחקו בסיגריה
פרגמנטים של העמדה
שפתי טוו סימנים בחלל
אוחזת חזק בקפה.



אדם

אני אישה לא כתובה ,
הסתכלתי עליך שתדע.
אתה בונה עצמך מאוסף עדויות נסיבתי
הנה העץ והנה הפרי.
עכשיו תבנה תיבה ותכניס בה
את כל מה שהוא לא אהבה.
תפליג עד כלו המים
עד לא תדע , עד לא תדע. אותך.



לפולופ, אנכי, ואייב קליין

לופלופ ואנכי מסתכלים על הירח.
לופלופ
ואנכי
בשלב ההכחשה
לופלופ לא מדבר עם אנכי
ואנכי, כאילו, לא מרגישה
וגם, כאילו, לא נפגעת.
אנחנו, דווקא, לחיים בסביבה אחת.
אין חלל משותף
אין קירות לוחצים
לופלופ, הוא, איקון מחשבים
ובגינה, אצל אנכי, דווקא צומחים
אבל רק עשבים.

ואני לא מתלוננת רק ש.
אייב יקירי
איך בעצם אנחנו
אמורים לברוא אותך
עם כל הניכור?


לופלופ הוא שם הציפור אשר נתן מקס ארנסט  לציפור המבטאת את
דמות המשיח החדש שזה היה אמור להיות בעצם הוא.
 מקס ארנסט הוא אמן דאדטיסט וסוריאליסט אשר השפיע רבות על
עיצוב התפתחות האומנות האמרקאית בשנות ה- 50.

אייב קליין הוא אמן בלגי מראשי  זרם המנימליזם והפרפורמנס
והאומנות הקונספטואלית.
הן אייב קליין והן מקס ארנסט התייחסו לאמנות כאקט רוחני.  אנכי
הוא גם שם המתאר את דמות האישה בשיר וגם הדיבור הראשון " אנכי
ה' אלוהיך ."
איקון מחשבים מתייחס לתרבות המדעית הבאה להיות תחליף ה' ואשר
מנסה לתפוס את העולם באופן רציונלי
בשיר יש התייחסות לאנכי שדמות אישה באופן מכוון למרות שבתנך
היחס לה' הוא הזכר ,הכוונה כאן למיקוד על פערים בין תרביות
נשית וזכרית והניכור שלא מאפשר לברוא את דמו ת המשיח כלומר
דמות השלם.




אהבה

אני אישה חולה,
אני ממש סקר
על אהבה
ויש לי דמיונות
אמיתיים
שאנשים אוהבים
ממש אוהבים
ממש מותשים מרוב אהבה
לכל מקום שהם מסתכלים
זה יוצא להם מהעיניים
טונות של אהבה
טונות של אוהבים
הו,הו,
לפעמים אפילו נידמה לי
שהם אוהבים אותי.

הולכת כאילו לונדון
אוכלת כאילו פריז
מדברת כאילו תל-אביב
מתנדנדת כאילו אמסטרדם
חולמת כאילו ירושלים
שותה כאילו ברלין
מזמזמת כאילו פונה
וחייה כאילו כזה.


נגיד שהייתי פוגשת את אנטיוכוס

ואם הוא היה גוזר עלי להיות כמותו
האם מוטל עלי לעמוד בגאווה כנגד עבודה זרה
לוותר על קוקה קולה' המבורגר וקלווין קליין
להחרים את סרטי דיסני
ולפסיק לחלום על כל שחקני הוליווד
שנראים נו. קצת יותר טוב ממך.


תזה

האוניברסיטאות מייצרות עכשיו עודף
תזות על החיים
שלמישהו על משהו
עד שלא נשאר כבר אויר
וממש חייבים ללכת ברחוב
ולעשות פו כדי שאנשים
יזכרו אייך נושמים.
בינתיים , הם הולכים מנותקים
לפעמים הם ממש נשכבים
בניסיון להיות תזה.

האם אני אתר בתוך מחשב עולמי
ומישהו מתקתק אותי
משנה כמה ערכים נומנליים
ואני מאושר
משנה כמה מטריצות
ואני עוד יותר ונשבר.







לירון

מה את יודעת
היא שואלת בדממה
כבר שנים שיש לה
רומן אהבה לא פנוי
מתדפק אצל דלתה
והיא שבויה בין קירותיו
ואין לה מצב רוח לעבוד
ואין לה מצב רוח לרקוד
יש לה כאב בחזה
לפיכך היא אוכלת הרבה
מה את יודעת אומרת לי לירון
בבית קפה סתמי
החיים הם לא אני
גם רומן אהבה,
היא מוזילה דמעה
זה לא ממש שימחה.



גלית

ראשית אני רוצה לבוא אליך
כבואה של אישה
לאט
כערפל נמוג
בשקט הלבן
עוטף אדם כשמיכה עשנה,
ברוך
נוצות דקיקות שהקור לא יחדור.

מיד אחר-כך
תהיה לי למגן ביטחון
תשקשק בחרבך
ואני אאמין לך כל-כך
כשתגיש לי לב זהב
ותומר "הנני".
כבת יענה הטומנת ראשה בחול
אל מול המרחבים.



גברים

גברים למדו אותנו
לרוץ בצעד קליל אל הגבעה
לקטוף פרחים
למען נראה להם בבוא העת
את השקיעה.

נשעין ראשנו על כתף גבוהה
ונאנח הא, הא
הד למאוויי נפשם הדאובה
להתאחד עוד פעם עם בוראם.

תן לי רגעים קדושים
לאהבה
תן לי ניגונים של יום חולין
הצמד פניך אל אוזני
לחש לי
מן המתוק המתוק הזה.

עמוס  תפארת ארגזי חלב קשיחים
בלובן עירומם
רק מסמרי בטון חושפים
עצמות השלד
כאן לב שבור מאחורי שילדה קשיחה.