יש לי מראות רבות בבית, אחת ממש בכניסה יש אחת בשירותים
כששוטפים בכאילו פנים או סתם אפילו רוחצים את הידיים, יש את זו
בחדר שינה שהיא די גדולה ואיתה אני בסדר, שם כולם ניראים יותר
רזים ויפים וזה ממש נחמד לפני איזו יציאה או בוחן פתע שלא תורם
לשיפורו של אף ציון, ויש את כל הקטנות האלה שפזורות לי בבית
חלקן כבר שבורות כנראה בגלל יושנן ובכל מקרה את כולן אני לא
יותר מדי אוהבת,משתדלת לא להראות להן את מידת כוחותיי שנועדו
להרס.
לפעמים אני מולן קורסת, נשברת יחד איתן בדואט קולני ומתנפץ..רק
אני והמראה שלי...

כינרת, כינרת מפגרת, ביני לבין עצמי מחבבת עלי את שמי, גרה לבד
מאז שאני זוכרת את עצמי אחר כך גם שהיה ביחד העדפתי להיות
אורחת לא ככ פורחת. הסתגלות, כנראה תכונה מולדת
אני יוצרת ,במקצועי הרוחני, חומרי הגלם הם כלום בתוך שום דבר
אותם אני יוצקת אל תבנית חלולה,תמצית חיי העלובים, מכניסה
לתנור רותחין למשך תקופת חיים(לפעמים נדמה שיותר) ומה שיוצא
מזה אני מתקיימת, מושכת מיום ללילה שאחריו וחוזר חלילה
בסירקולציות חד גוניות ,לפעמים צורחת משעמום ,שרה קינה לשכנים
או משתעשעת בפעילות מינית חפוזה עטופה בזיעה יצאת אל הג'ונגל
ואחר כך חוזרת אל עצמי גואה ואפופה בעשן סמיך של סיגריה כפול
המון,וכמה אשליות של הרגע האחרון אולי יקרה לו דבר שם במדבר
העצבות ,במחנה הבדידות שתמיד מוכיחים עצמם בחפותם.חנית לילה
במחנה במדבר

וחוזר חלילה

האחרון הלך די מזמן עוד לפני ההתעוררות של איזה בוקר השאיר לי
פירורי מילים והגיגים לא מובנים,קישקש על תסביכים וקשיים וכל
מיני על רגש ושירים ואחר כך קיבלתי את הד"ש ממישהו שפגש אותו
שם באחת האמריקות ,אני מודה לו קצת בסתר שנטש וכך נתן לי את
הסיבה הנכספת שוב להאחז ברקב ללפף אותו כך סביב צווארי, כל כך
מוכר ונוח מורחת את עצמי ברחמים מכל הכיוונים. אלו החיים. שלי

סתגלנות זו רק תכונה ואני שמחה שיש לי את הזכות להחזיק בה
כסגולה נותנת לי כוח להמית, נותנת טעם כך להמעיט

הבית ממוקם בסתם פינה של סתם רחוב, די פינתי לא יודעת להבדיל
מיהו עובר אורח ומיהו השכן

ויש לי את הכלב.
מצבו לא הכי טוב שוכחת להאכיל וללטף,מזמן לא השקיתי אותו במים
אבל הוא תמיד חוזר ,הוא גוש הפרווה שלי האהבה הטהורה הראשונה
שלי אוהב גם כשאני מזניחה ולא מתעניינת במצבו של הזנב שמסתתר
כך בין רגליו
אז אני מניחה שבינינו זה מסתדר.