זיוה ענבל / מדבר |
נושמות את חיינו
לוגמות ממה שנשאר
בתוך גופינו מדבר
שלך גדול שלי עוד יותר
הזיות ובדידות
יש מקום לעוד אופק
עליו מתוח עצב מהול
אנו צופות
עד לאן שנותנות העיניים
כשוחשך נוכל רק
לתאר, לדמיין
עצב בלי גבול
לא יודע גודלו
אנו קוראות לו לבוא
להישאר
להיות קיום
להיות נשימה
כל חיינו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|