היא שכנה בין ארצות כל כך גדולות, ארצות שידעו את סבלה, ארצות
שזכו לראות אותה נהרסת, ארצות שלא ניסו לעזור לה.
ארצות ששנאו אותה.
במשך שנים היא היתה פגועה, במשך שנים היא רק נפגעה, איבדה
רבבות של אנשים ואין סוף של פצועים.
היא עברה המון מלחמות, חלקן קשות וחלקן קלות, חלקן יזכרו לנצח
וחלקן לתמיד.
היא ידעה ימים קשים, היא ידעה מחסור במים, משבר כלכלי שלא חלף,
היא ידעה כאב. המון כאב.
היא נפלה ליד הטרור,  הטרור שכמעט שבר אותה, הטרור שכמעט הרס
אותה, הטרור שכמעט הכניע אותה.
אבל לא.
ישראל ידעה ותדע ימים קשים, אולי בגלל שזה גורל העם.
אך ישראל גם ידעה ימים טובים שהחזיקו אותה עד היום, ישראל ידעה
לחייך כשיכלה - כי זה מה שבעצם ממשיך אותה.
ישראל לא תיכנע, ישראל תמשיך לחייך והכל בזכות דברים קטנים
שגורמים לה לרצות להמשיך ולנצח, כי ביחד לא ניכנע לטרור.