אתם יושבים לבד על הספסל,
העולם אשר במרחק יותר ממטר לא מפריע לכם.
את משחקת לו עם הידיים, עושה הצגות,
כאילו בטעות את בכלל שם, יחד איתו.
אתה מתמסר לה ולשטויות הילדותיות שלה,
שופך את לבך בפניה.
ואת, שותה את הכל בצימאון של תינוק שלא ינק אהבה הרבה זמן.
אני מסתכלת בהם מרחוק.
יכולתי להפנות את המבט, להתעלם מהמראה הזה,
אשר הורג אותי לאט לאט.
אני יודעת, שבקרוב אשאר לבד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.