היתה זו שעת בוקר כה מוקדמת עד שאפילו השמש עוד לא עלתה. הוראס
ווילו-פילו היה עדיין שקוע בשינה עזה עת הזיות מטושטשות על
עיזים מקפצות התקיפו את מוחו, עפעפיו הכמעט עצומים נעו במהירות
של פריים וכשבתוך ראשו התרסקה לה עז צעירה וחומה על הגדר
הירוקה השפריץ איברו הרוטט מיליוני כבר-לא-ילדים-לעתיד דרך
תחתוניו עד לביטנו התחתונה. עדיין ישן מתח ווילו-פילו שפתותיו
בהנאה ולפתע הכל נדם, חיוך הנצחון הישנוני התחלף בין-רגע לאנקת
אימה אילמת ששלחה אותו מעולם חלומי שכולו טוב לאותו איזור
דמדומים עירני למחצה, גופו המתעורר מעכל במהירות קלה את שארע
בשניות האחרונות. כמעט בוכה התרומם הוראס ווילו-פילו אט אט
ממיטתו הספוגה וקילף מעליו את השמיכה הדקה בה התכרבל. רגע אחרי
שהזדקף ואחת-עשרה שניות לפני שהתחיל לפסוע ביגונו אל עבר חדר
המקלחת ניתק את הגומי הרטוב שהיה צמוד למותניו והביט מטה.
הנוזל השקוף כבר הספיק להתערבב ולהסתבך בין שערות ביטנו ובאנחה
מיואשת הוא החליט לשטוף את זרעוניו מעליו לפני שיתקרשו על גופו
ויהפכו לקשרים שעירים ומציקים. הוא פשט את תחתוניו מעליו וזרק
אותם בפינת המקלחת, בין האסלה לקיר, צחנת חרובים התפשטה בחדר
הזעום עת הישיר מבטו אל המראה וצפה בפרצופו המדובלל והמזיע.
הוא הרכין את ראשו בחוסר אמון ופתח את הברז, מציב את כפות ידיו
כקערה מתחת לזרם המים ואז שולח אותן למרכז גופו לשפשף ולהיפטר
מהנוזלים הלא-קרואים. הוא סובב במהירות את ידית המים חזרה
למקומה ודחף בה פעם נוספת כשהבחין שהברז עדיין מטפטף ולפתע
נדמה היה לו ששמע רשרוש חשוד מאחורי חיבור האסלה לביוב. הוא
היטה את ראשו לאחור וסובב את צווארו אל עבר אסלת השיש שעמדה
בצמוד לקיר. שום כלום לא ניבט אליו משם. בעיניו הוא דימה עצמו
מושך כתף ואז שירך רגליו חזרה אל חדר השינה, עוצר על סף דלת
הכניסה של השירותים עת הבחין שתחתוניו מעוטרי הלבבות הורודים
והראשנים השקופים נעלמו. הוא התכופף בחשד אל המקום בו זרק
אותם, זכרון הרחש ששמע מקודם נעלם כליל ממוחו ואז הבחין בקצה
התחתון מבצבץ מאחורי האסלה. הוראס שלח את ידו ומשך את תחתוניו
אליו, מושך ומושך ומושך ומושך וממשיך למשוך במשיכה שנמשכה
לנצח. בקצה השני של תחתוני הבוקסר הילדותיים אחז יצור די קטן
ומאוד סגול, עם שתי אזניים ימניות ענקיות ועוד אחת בצד שמאל
קטנה לא פחות. הוראס שמט את קצה התחתון שהיה בידו וצעק בקול
שלא היה מספיק חזק בשביל להעיר את השכנים, במידה ולאלה היה
אכפת בכלל. לרבע שנייה היה לו נדמה שזהו בעצם חלום בתוך חלום
ועודנו ישן, מוחו מהתל בו ומציב מולו תחבולות ערמומיות על מנת
לשים קץ לשפיותו, אך היה זה רבע שנייה יותר מדי והיצור הסגול
להחריד חמק אל מאחורי האסלה בצחקוק מתגלגל, מותיר את הוראס חסר
אונים ומבולבל לחלוטין. לא היה לו מושג קלוש מה לעשות למסכן
והוא החל לבכות, בתחילה משעין מרפקו על דפנת מיכל המים מחזיק
את עיניו בידו ואחר פוצח בקינה מצמררת ולחה, כל פרצופו מרוח
היטב על מכסה המיכל, דבר שגרם למכסה להתנתק מין הגוף ולהכשיל
את ראשו של הוראס האבל לכיוון הרצפה. הוא איבד שיווי משקל וכאב
חד אך עמום פעם במורד עמוד שידרתו, מה ששלח בטבעיות את ידו
הימנית למשש ולמעוך את האיזור הפגוע. הוא נשען לאחור ונאנק
מכאב בעודו מנסה לקבע מחדש את גבו ולא הבחין בפעילות המשונה
שהחלה פוקדת את מיכל המים של אסלתו. מערבולת קטנה אך ניתנת
להבחנה אם רק יושם ריכוז קל צפה לה במרכז המיכל סמוך לפתח
הצינור המתנקז מטה אל סיר השיש. אם היה מבחין בה היה יכול
הוראס לראות גולה סגולה וקטנה, מאוד קטנה, גם ביחס למערבולת
קטנה, מסתחררת לה עם המים שכמו היו מבעבעים במעלה הצינור ולא
במורדו. במהירות כה גדולה היתה היא מסתחררת שדומה היה כאילו
צובעת היא את המים העולים מצינור האסלה בגוונה הסגול כל כך,
בועות בצבע סגול שקוף מתפוצצות בקירבה כמו מזדקקות מעצמן,
מדיפות ריח חריף באוויר. כל חושיו של הוראס נזעקו בו זמנית
ועצביו החלו לכרסם בגופו בלחץ, תחושת חוסר האונים ברחה והותירה
בעקבותיה פחד בלתי מובן שבקלילות הפך לתודעה חדשה: משהו נשרף.
הוראס פתח במהירות-על את כיור השירותים וברזי המקלחת ונמלט
מהחדר הבוער, לא מעיז להביט במתרחש עד שהגיע למקום מבטחים בו
יכל לטלפן במעט פחות פאניקה לרשויות המתאימות לטיפול במצבים
שכאלה, שם העיף מבט חפוז בחדר המקלחת היכן שניצבה האסלה הבוערת
למרות שכלל לא בערה והוראס הצמיד את שפורפרת הטלפון לאוזנו
בחוסר סבלנות ואז ניתק את המכשיר. הוא שלח את ראשו שוב לאחור
בהססנות. שום אש לא בקעה מין השירותים. הוא הניח את השפורפרת
שלא במקומה ופסע בזהירות חזרה למקלחת, מתז מים קל מרטיב את
עורו המיוזע עת התקרב לדלת והוא נכנס פנימה בעוז וניתק את
הזרם. לא היה שום סימן לשריפה במקום ולעומת זאת גם תחתוניו
הגנובים לא שבו. מוטב לשוב לישון אמר הוראס לעצמו בקול כפי
שהיה עושה מידי פעם, אטפל בכל זה כשיהיה יותר מאוחר ואחרי שאשן
טוב לשם שינוי. הוא שב למיטתו המוכתמת וכיסה עצמו בשמיכה
הרטובה אף היא, עוצם את עיניו ומשתדל לשקוע בחלומות מתוקים. אט
אט התערפל עליו מוחו וניצוצות של חלומות על מכסי אסלה נשרפים
החלו לעטוף את גופו. הוראס ווילו-פילו החל שוקע בשינה עמוקה
נופל יותר ויותר אל אותן הזיות שהיו משונות אם לא היו מופיעות
בחלום על מוצרי פלסטיק שניתכים בלי כל סימן לאש, אי שם
במסדרונות תת המודע החולמני הזה שלו ישב דב מערות סביב למדורה
עם מעין דבר שכזה עם יותר מידי סגול בפיגמנט ופחות מידי אזניים
ושר לו שירים על מסיכות של דגים בעוד היצור המדוכא מתכרבל אל
עצמו, מהרהר בדיכאון על המציאות האכזרית של להיות חלק מתת מודע
של אדם שאינו חולם על אש ואז מתעורר בבהלה. כמעט בוכה הוא
מתרומם ממיטתו ומקלף מעליו את השמיכה הדקה בה התכרבל. רגע אחרי
שהזדקף ככל שיצור שכמותו יכול לזקוף את ראשו גדל המימדים ניגב
את מצחו האדיר ונוטף הזיעה ביד קצרה בעלת טלף ופלט אנחת רווחה
בשפה לא מובנת. חלום! היה זה רק חלום, בתוך חלום, על אותה מהות
חייו הנוזלית שהטרידה את מוחו בלהט יום יום במשך רוב חלקי היום
בהם היה ער. אך לא היתה שם אש, חשב לפתע לעצמו, וכיצד זה ניתך
הפלסטיק בפלא מבלי שהאש תגאה בתוכו ומתוכו ותהפוך אותו גמיש
ואז נוזלי ומותך לחלוטין? ואם איני חולם על אש מדוע מכסות את
אזניי תחתונים לבנים מעוטרים בלבבות ורודים? ורטובים!