ישבנו מסביב לשולחן, כולם כבר מוכנים
הטל וויזה דלוקה - יש כל כך המון עדכונים
מספר ההרוגים והפצועים לא מפסיק לעלות,
אף אחד לא מצליח אפילו את הכוס הראשונה לשתות.

מנסים לקרוא את האגדה, כאילו לא קרה כלום
זה כל כך קשה כשבחדשות משמיעים את אותו ה"בום".
סבא מנסה להסיח את דעת הילדים,
אבל גם הם כואבים, גם הם מבינים.

כולם לבושים לבן ובכל זאת אדומים,
דמם של הפצועים מתרוצץ בין כל החוגגים.
כל כך כואב לי, אני רוצה לבכות
זה כל כך עצוב, אילו מראות !!!

בניסיונות דיי כושלים את האגדה מסיימים,
כולם חוזרים לחדשות ולקול הקריינים.
זה היה חג קשה כל כך,
את הפסח הזה לעולם לא אשכח.

27.3.02