פתאום זה תוקף אותך.
זה יכול להיות בזמן הכי לא מתאים. בדיוק כשאתה צריך ללמוד
למבחן, במהלך ארוחה משפחתית כשסבתא מעמיסה לך עוד פירה על
צלחת, כשאתה מת מעייפות ועם רגל אחת במיטה, במקלחת עם סבון
בעיניים או בדיוק כשאמא מבקשת שתוריד כביסה לפני שירד גשם. כמו
שאמרתי, בכל מקום ובכל זמן.
אי אפשר להתחמק מזה, היד כמו נעה מעצמה, אם לא תתן לה עט
כשלפניה נייר, היא לא תדע מנוחה. אתה יודע שזה לא הזמן, אבל
אין לך ברירה, זה מוכרח לצאת. אם תתמהמה עוד רגע, זה יעלם ולא
ישוב יותר. גם אם תכתוב בנקודות את העיקר, זה לא יעזור, הרגע
יתפוגג. ואז ישאר לך מעין חלל ריק בחזה ש...


שיט. לא הייתי צריכה לענות לטלפון הזה.